מסדרה קטנה של חולים עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל, שהוביל להשתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator), עולה כי מכת חשמל של ההתקן הלבבי לוותה בהחמרת אי-ספיקת לב בכחמישית מהמטופלים. מנתוני המחקר עלה כי טיפול בחסמי ביתא לווה בירידה של 59% בהיארעות החמרת אי-ספיקת לב וכן תועדה ירידה ניכרת בשיעורי תמותה לבבית.
מדגם המחקר כלל 435 חולים עם הפרעה בתפקוד חדר שמאל (מקטע פליטה ממוצע של חדר שמאל של 30%), לאחר השתלת ICD. במחצית מהמשתתפים סיווג NYHA עמד על 2 וביתר עמד על 3. מבין המשתתפים במחקר, 64% אובחנו עם קרדיומיופתיה איסכמית, 62% הושתלו למניעה ראשונית ו-61% נטלו חסמי ביתא.
מבין 162 החולים שחוו לפחות מכת חשמל אחת במהלך מעקב ממוצע של 3.4 שנים, הפעלת ה-ICD הוגדרה כהולמת ב-91 חולים, לא-הולמת ב-44 חולים והולמת/לא-הולמת ב-27 חולים.
החמרת אי-ספיקת לב תועדה ב-35.8% מבין 162 החולים שחוו מכת חשמל מכל סוג, זאת בהשוואה ל-18.3% מאלו בהם לא תועדה הפעלת ICD. החמרת אי-ספיקת לב תוארה ב-25.8% מהחולים תחת חסמי ביתא וב-64.3% מאלו שלא נטלו טיפול זה; שיעורי התמותה הלבבית עמדו על 16% ו-62%, בהתאמה.
ניתוח רב-משתני הוביל לזיהוי ארבעה מנבאים בלתי-תלויים של סיכון מוגבר או מופחת להחמרת אי-ספיקת לב לאחר מכת חשמל: מדד NYHA (יחס סיכון של 2.2), ריכוז קריאטינין (יחס סיכון של 2.4), מספר מכות חשמל (יחס סיכון של 1.07) וטיפול בחסמי ביתא (יחס סיכון של 0.35).
החוקרים כותבים כי הממצאים תומכים באפשרות כי הפעלה סימפטטית משנית למכת חשמל הינה גורם מרכזי לסיבוכים לבביים לאחר מכת חשמל.
מתוך כנס ה-Europace
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!