מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-New England Journal of Medicine עולה כי בחולים עם מחלה כלילית תלת-כלית או מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי, לאחר 6 ו-12 חודשים נרשם שיפור גדול יותר באנגינה לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה לתוצאות לאחר PCI, אם כי היקף התועלת היה קטן.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים המיועדים לרה-וסקולריזציה של מספר עורקים כליליים, ניתוח מעקפים, בהשוואה ל-PCI (Percutaneous Coronary Intervention), בין אם באמצעות אנגיופלסטיה עם בלון או עם תומכן מתכת ערום, מביא להקלה גדולה יותר בתסמיני אנגינה ואיכות חיים יוותר. ההשפעה של PCI עם תומכנים מצופי-תרופה על תוצאות אלו, אינו-ידוע.
החוקרים ערכו מחקר גדול ואקראי, במסגרתו חולקו 1800 חולים עם מחלה תלת-כלית או מחלה של העורק הכלילי הראשי השמאלי לניתוח מעקפים (897 חולים) או PCI עם תומכן מצופה Paclitaxel (903 חולים). הם העריכו את איכות החיים הבריאותית בתחילת המחקר ולאחר חודש, שישה חודשים ו-12 חודשים, באמצעות שאלון SAQ (Seattle Angina Questionnaire) ו-Medical Outcomes Study 36-Item Short Form Health Survey. יעד הסיום העיקרי היה מדד תדירות אנגינה בשאלון SAQ.
מהתוצאות עולה כי כל תתי המדדים ב-SAQ ו-SF-36 היו גבוהים יותר משמעותית בשתי הקבוצות לאחר 6 ו-12 חודשים, בהשוואה למדדים בתחילת המחקר. מדד תדירות אנגינה עלה בהיקף גדול יותר לאחר ניתוח מעקפים בהשוואה ל-PCI הן לאחר 6 חודשים והן לאחר 12 חודשים, אך ההבדל בין הקבוצות היה קטן. שיעור החולים שהיו חופשיים מאנגינה היה דומה בשתי הקבוצות לאחר חודש ולאחר שישה חודשים, ולאחר שנה היה גבוה יותר בחולים לאחר ניתוח מעקפים, בהשוואה לאלו לאחר PCI (76.3% לעומת 71.6%, p=0.05). כל יתר המדדים ב-SAQ ו-SF-36 היו גבוהים יותר בקבוצת PCI או דומים בשתי הקבוצות לאורך תקופת המעקב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מחלה תלת-כלית או מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי, לאחר 6 ו-12 חודשים ישנה עדיפות לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בהשוואה ל-PCI, עם זאת, היקף התועלת היה קטן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!