להזכירכם התחלנו לדון בתקופת הרפואה הערבית  

אבו-בכר מוחמד בן ז?כ??ריה אל ראזי,  או בקיצור ראזי הייתה הדמות הבולטת ברפואה הערבית של המאה התשיעית בספירה הנוכחית. הוא נקרא על שמה של העיר “ראי” ליד טהרן, בה הוא נולד. בצעירותו למד כימיה ורק בהגיעו לגיל 30 החליט לנסוע לבגדד כדי ללמוד רפואה. בסיום הלימודיםניהל בתי חולים בעיר מולדתו וכן בבגדאד. משיצא שמו כרופא דגול, הזמינוהו מלכים לייעוץ.

זמן מהעבד בשרות שליט סיסטאן, מנצור וכתב ספר רפואה,10 כרכים שקרא בשם מעבידו, “ספר  רפואת מנצור”.  ראזי היה ללא ספק סופר פורה, והרופא המקורי ביותר בימי הביניים.  ראזי כתב למעלה מ  180 ספרים כמחציתם ברפואה והיתר במדעי הטבע, במתמטיקה, בפילוסופיה ובתיאולוגיה. הישג שכל חוקר בן זמננו היה גאה בו. מספריו הרפואיים נתחברו תקצירים ואלה תורגמו ללטינית ולעברית במאות השתים עשרה והשלוש עשרה, בידי גדולי המתרגמים, וביניהם משה אבן תיבון.ספרים אלה  שימשו ספרי לימוד לרופאים באירופה. לאחר המצאת הדפוס במאה החמש עשרה. ספריו המתורגמים ללטינית נמנו בין הספרים הראשונים  שהופיעו בדפוס.  אחד הספרים  הידועים יותר הוא ספרו המתאר את ההבדלים בין אבעבועות שחורות לבין מחלת החצבת.

בשונה מרופאים בן זמנו, ראזי התבלט בתצפיות שערך בחוליו, והמסקנות מתצפיותיו באו לביטוי באנציקלופדיה הרפואית שכתב. הרופאים שחיו בתקופתו של  ראזי העדיפו לעיין בספרים מלהתבונן בחולים, שבאו לבקש את עזרתם. חשוב להוסיף כי  בספר זה ראזי מתבסס על ספרי הרפואה של קודמיו, בעיקר אלה של היפוקרטס, גאלנוס, אורבזיוס ופאולוס מא?גינה. בדרך כלל הוא מתחיל בציטוט מקודמיו ולאחר מכן מביא את תצפיותיו הוא.

סגנון זה אנחנו מכירים גם  בספרי הרפואה של הרמב”ם.  הספר מכיל את  ענפי הרפואה המקובלים בזמנו, כולל רפואת הילדים. ספרו התשיעי נשאר בשימוש רחב בהוראת הרפואה עוד בתקופת הרניסנס – התחיה.

נזכיר כאן את הרופא היהודי המצרי יצחק יודיאוס בן תקופתו של ראזי, שהיה  חלק מהממסד הרפואה הערבית. יצחק שימש כרופא בחצרם של שליטי טוניס. בין הספרים שכתב, ושהיו מקובלים עד למאה השבע עשר, נמצא ספרים על תזונה נכונה, על מחלות מדבקות, על תרופות ועל בדיקת השתן, שנחשב חלק חשוב של בדיקת החולה באותם הימים. נביא מעצותיו לרופאים שכתב יצחק בספר מדריך לרופאים:-

“תשלום עבור הביקור, דרוש כאשר המחלה מגיעה לשיאה, שאם לא, ישכח החולה את אשר עשית למענו”.

והאמרה השנייה:-  “אם עמיתיך ייכשל, אל תפתח את פיך, כי אין אדם שאין לא שעה”.

בפעם הבא נקדיש טור זה לאחד הדמויות  הססגוניות יותר  ברפואה הערבית –  והוא אבי-סנה

ביבליוגרפיה

האנציקלופדיה העברית. ערך “ראזי, אבו-בכר מוחמד בו זכריה. כרך ל’ דף 402. 

Guthrie D.  A history of Medicine. Nelson & sons.  London 1945.