ממצאיו של מחקר חדש מעידים כי אימוני כוח מסייעים בשיפור איכות החיים הקשורה במחלה (HRQL) בחולים הסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) במידה רבה יותר בהשוואה לאימוני סיבולת.
החוקרים כותבים כי פעילות גופנית היא מרכיב חשוב בשיקום פעילות הנשימה משום שהיא מסייעת בתיקון התיפקוד הלקוי של שרירי השלד, המהווה סימן קליני חשוב ב-COPD הקשורה לירידה ב-HRQL ובשיעור ההשרדות בקרב החולים. אולם, הם מציינים, קיימת מחלוקת בנוגע לפרוטוקול האימון האופטימלי בחולים אלה.
בכדי לחקור את הנושא, סקרו החוקרים 15 מחקרים מבוקרים אקראיים שהישוו לפחות שני סוגים של פרוטוקולי אימון בחולי COPD. האיכות המתודולוגית של המחקרים דורגה כנמוכה עד בינונית.
בהשוואה לאימוני הסיבולת, יצרו אימוני הכוח שיפורים גדולים יותר ב-HRQL.
לא נמצא הבדל ביעילות בין אימון מקוטע לאימון ממושך. מחקר אחד, שערך השוואה בין אימון בעוצמה גבוהה לאימון בעוצמה נמוכה (ב-80% וב-40% מקיבולת האימון המקסימלית, בהתאמה) בחולים הסובלים מ-COPD, מעיד כי אימון אינטנסיבי יותר מעלה תוצאות אימון פיזיולוגיות גדולות יותר.
החוקרים מסכמים כי יש לשלב אימוני כוח באופן שגרתי כחלק מטיפול השיקום הנשימתי בחולים אלה. הם מציינים כי דרושים מחקרים נוספים בכדי לבדוק מהם היתרונות והחסרונות היחסיים של אימון מקוטע בהשוואה לאימון ממושך ובכדי להגדיר מהי עוצמת האימון האופטימלית בחולי COPD.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!