מסת שריר גדולה קשורה לגודל הסחוס בעצם השוקה, באנשים בריאים בגיל העמידה, ולכן עשוייה להגן מפני אוסטיאוארתריטיס. כך עולה ממחקר המוצג בגיליון פברואר של Arthritis and Rheumatism .
“למרות שהשמנת יתר נחשבת כגורם סיכון לאוסטיאוארתריטיס בברך אין זה ברור כיצד משפיעה מסת שריר על התפתחות המחלה” מסבירה ד”ר סיקוטיני במאמרה.
החוקרים בחנו את השפעת הרכב הגוף על השינוי האורכי בסחוס השוקה בגברים ונשים בריאים בגיל העמידה. הם ביצעו בדיקת dual x-ray absorptiometry להערכת הרכב גוף ו-MRI להערכת גודל הסחוס בשוקה ב-86 נבדקים.
נמצא שמסת השריר הייתה קשורה באופן מובהק עם גודל הסחוס בעצם השוקה, לאחר התאמות של גיל, מין, BMI , גודל עצם השוקה, ופעילות גופנית.
לכל ברך נעשתה הדמייה לאחר שנתיים מתחילת המחחקר, וכן נמדדו השינויים בגודל הסחוס בעצם השוקה.
לאחר התאמת גיל, מין, BMI, איזור עצם השוקה היחסי ורמת פעילות גופנית נוכחית – נמצא שירידה במסת שריר הייתה קשורה באיבוד סחוס בעצם השוקה בתאים האמצעיים והצדדיים.
לעומת זאת, שינויים ברמות השומן בגוף לא היו קשורים באופן עצמאי עם שינויים בגודל הסחוס. החוקרים מציינים שיש צורך בעבודות התערבותיות נוספות שיבחנו אם העלאת מסת השריר עשוייה להגן מפני התפתחות של אוסטיאורתרייטיס.
Arthritis Rheum 2005;52:461-467.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!