תה עשוי לתרום להתפתחות פלואורוסיס השלד, על פי דיווח שפורסם בגיליון ינואר של American Journal of Medicine.
שתיית תה נשארה פופולרית בארה”ב ומוצגת כחשובה לבריאות, כותב ד”ר מייקל וייט ושותפיו מאונ’ וושינגטון לרפואה במיזורי. החוקרים מזהירים כי פלואורוסיס השלד עלול להיגרם כתוצאה מצריכת תה מהיר בכמויות גדולות מאוד בגלל רמות פלואוריד גבוהות בכמה מסוגי התה המוכן המסחרי.
גורמי סיכון להתפתחות פלואורוסיס השלד כוללים צריכת של מי נטיפים המכילים ריכוזי פלואוריד גבוהים מ-4 חלקים למיליון (ppm). למרות שמזון לא מעובד מכיל כמות בלתי מספקת של פלואוריד לגרימת מחלה, פלואורוסיס השלד קיים באסיה בעקבות שתיית תה “brick” באיכות נמוכה מ-Camellia sinensis.
דיווח מקרה זה הוא של אישה לבנה בת 52 שנה אשר נבדקה ב-1998 לצפיפות חוליות לומבריות לאחר שסובבה את הגב. לאחר תחילת גיל הבלות בגיל 46, קיבלה האישה זריקות אסטרוגן ולאחר מכן לקחה אסטרוגן-מתילטוסטסטרון אורלי למשך שלוש שנים. בנוסף לקחה 600 מ”ג סידן פעמיים ביום למשך 4 שנים ומולטיויטמין פעם ביום למשך 6 חודשים. היא שתתה מים לא מסוננים.
צילומי רדיוגרף מ-1993 ו-1998 הראו אוסטאוסקלרוזיס והתעבות קורטיקלית לאורך כל עמוד השדרה, אגן, וצלעות. Dual-energy X-ray absorptiometry הראתה עליה ניכרת בצפיפות עצם בחוליות לומבריות אך צפיפות נורמלית באגן. ערכי מעבדה לא היו ראויים לציון.
תכונות המרמזות לפלואורוסיס השלד כוללות החמרה בחוסר נוחות בשלד, כאב חדש בצוואר ובשכמות, כאבים במפרקים ובעצמות, אוסטאוסקלרוזיס אקסיאלי, חשיפה למי נטיפים וייצור סבון, ומחלות מיסב השן (פריודנטלית). שאיבת מח מקרסט האיליאה (Iliac crest marrow) וביופסיה הראו מח תא נורמלי, עצם קורטיקלית וטרבקולרית מעובה, ועליה בעובי דופן אוסטאואיד, עקבי לפלואורוסיס השלד. אבחנה זו אושרה באמצעות מתן שתן במשך 24 שעות אשר הכיל פלואוריד 19 מ”ג/ג’ קראטינין (יחס, <3 מ”ג/ג קראטינין).
ערך זה ירד מעט ל-13 מ”ג/ג’ קראטינין שלושה חודשים לאחר שהחולה החלה לשתות מים המכילים 0.24 ppm פלואוריד. עם זאת, דיווחה החולה על שתיית גלון עד שהיים של תה מהיר חזק במשל היום במשך כל חייה כמבוגרת. משקה זה הוסיף כ-26 עד 52 מ”ג פלואוריד ליום, וגרם לחשיפה כללית של 37 עד 74 מ”ג פלואוריד ליום.
לאחר שהחולה עברה לשתות לימונדה, רמות פלואוריד בשתן כמעט תוקנו ל-3.3 מ”ג/ג’ קראטינין. למרות שצפיפות עמוד שדרה ואגן לא השתנתה במשך השלוש שנים הבאות, עד 2003 הרגישה החולה טוב מאוד ורמות פלואוריד בשתן היו 2.2 מ”ג/ג’ קראטינין.
שתי מעבדות בדיקה שונות קבעו כי ריכוזי פלואוריד מממוצעים ב-10 תמיסות תה היו בטווח של 1.0-6.5 ppm. תה אחד עבר את גבול בטיחות EPA של 4.0 ppm למי שתיה, וחלק עברו את גבול ה-FDA של 1.4-2.4 ppm לבקבוק שתיה.
הדאגה העיקרית היא כי פלואורוסיס השלד עלול להיגרם משתיית תה מהיר, במיוחד בנפחים גבוהים בסביבה חמה או בצריכת הכנות חזקות במיוחד, או בשימוש במים במזוהמים בפלואוריד. מפגש החוקרים עם החולה דורש הבנה של כמויות והשפעות מערכתיות של פלואוריד בסוגי תה שונים.
Am J Med. 2005;118:78-82
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!