שימוש קודם בטיפול אנטיביוטי נפוץ יותר באופן מתון בחולים עם מחלת צליאק מוכחת בביופסיה, בהשוואה לביקורות תואמות מהאוכלוסייה הכללית ואחאים ללא מחלת צליאק, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology.  עם זאת, שימוש נרחב יותר בטיפול אנטיביוטי בחולים עם רירית תקינה של המעי הדק ככל הנראה משקפת מעקב רפואי מוגבר אחר תסמינים במערכת העיכול מאשר קשר סיבתי בין טיפול אנטיביוטי ומחלת צליאק.

החוקרים התבססו על נתונים ארציים ממאגרים רפואיים בשבדיה וערכו ניתוח מקרה-ביקורת ואחאים בין 2007 ו-2023 עם הערכת הנתונים אודות 27,789 חולים עם מחלת צליאק מוכחת בביופסיה (גיל חציוני באבחנה של 28 שנים, 62.6% נשים) שהותאמו ל-133,451 ביקורות מהאוכלוסייה הכללית ו-33,112 אחאים ללא מחלת צליאק.

חשיפה לטיפול אנטיביוטי הוגדרה כניפוק כל מרשם לטיפול אנטיביוטי סיסטמי לפחות שנה לפני אבחנת מחלת צליאק או לתאריך תואם בקבוצת הביקורת.

להערכת הטיית מעקב הושלם ניתוח משני שכלל 225,548 משתתפים עם רירית תקינה של המעי הדק (גיל חציוני בזמן הביופסיה של 41 שנים, 60.8% נמשים), אשר הותאמו ל-1,089,796 ביקורות מהאוכלוסייה הכללית.

טיפול אנטיביוטי קודם היה נפוץ יותר בחולים עם מחלת צליאק, בהשוואה לביקורות תואמות למשך עד שנה לפני אבחנת מחלת צליאק (69% לעומת 63%; יחס סיכויים מתוקן של 1.24, רווח בר-סמך 95% של 1.21-1.28); הקשר הפך בולט יותר עם ניפוקים מצטברים לטיפול אנטיביוטי (1-2 ניפוקים: יחס סיכויים מתוקן של 1.21, רווח בר-סמך 95% של 1.17-1.25; 3 ניפוקים ומעלה: יחס סיכויים מתוקן של 1.35, רווח בר-סמך 95% של 1.30-1.41).

בדומה, בניתוח אחאים, טיפול אנטיביוטי קודם היה נפוץ יותר בחולים עם מחלת צליאק לעומת אחאים ללא המחלה (70.0% לעומת 63.8%; יחס סיכויים מתוקן של 1.29, רווח בר-סמך 95% של 1.24-1.35), עם עליה ביחסי סיכויים למחלת צליאק עם שימוש מצטבר (1-2 ניפוקים: יחס סיכויים מתוקן של 1.28, רווח בר-סמך 95% של 1.22-1.34; 3 ניפוקים ומעלה: יחס סיכויים מתוקן של 1.35, רווח בר-סמך 95% של 1.26-1.44).

השימוש באנטיביוטיקה היה נפוץ יותר בחולים עם רירית תקינה היסטולוגית, בהשוואה לביקורות תואמות (72.9% לעומת 63.8%), עם יחס סיכויים מתוקן של 1.50 (רווח בר-סמך 95% של 1.48-1.51), כאשר הקשר היה בולט יותר עם שלושה ניפוקים קודמים ומעלה (יחס סיכויים מתוקן של 1.80, רווח בר-סמך 95% של 1.78-1.83).

בהשוואה לנבדקים עם ביופסיה תקינה, באלו עם מחלת צליאק מאושרת בביופסיה תועד סיכוי נמוך ב-17% לטיפול אנטיביוטי קודם, רמז לכך שטיפול אנטיביוטי היה נפוץ יותר באלו שנבדקו אך ללא מחלת צליאק.

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שלשימוש מושכל באנטיביוטיקה יש יתרונות ברורים, לא הוכח קשר סיבתי בין טיפול אנטיביוטי ובין מחלת צליאק. לנוכח זאת, אין מקום להימנע ממתן טיפול אנטיביוטי בשל חשש מפני עליה בסיכון למחלת צליאק.

Clin Gastroenterol Hepatol, June 2026

לידיעה במדסקייפ