מתן מוקדם של Abatacept (אורנסיה) עשוי למנוע או לדחות הופעה מלאה של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) תסמינית בחולים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) אשר עדיין לא פיתחו דלקת תסמינית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Rheumatology.

במחקר ARIAA נכללו משתתפים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית עם כאבי מפרקים ודלקת תת-קלינית, אשר נחשבו כחולים עם תסמינים אך ללא הופעה מלאה של דלקת מפרקים שגרונית. במסגרת המחקר חולקו באקראי 100 חולים לטיפול ב-Abatacept או פלסבו בין נובמבר 2014 ועד דצמבר 2019.

המטרה של המחקר הייתה לטפל בחולים בסיכון במשך שישה חודשים ב-Abatacept, לאחר מכן לעקוב אחרים במשך 12 חודשים בכדי לקבוע את ההתקדמות לדלקת מפרקים שגרונית. החוקרים מציינים כי 8% מהחולים בזרוע הטיפול ו-35% מאלו בזרוע הפלסבו פיתחו דלקת מפרקים (p=0.0025).

החוקרים מציינים כי פרופיל הבטיחות של Abatacept באוכלוסיית החולים היה דומה לזה שתואר במחקרים קודמים ולא תוארו סוגיות בטיחות חדשות.

בדיקות MRI שימשו במחקר במטרה לקבוע הופעת כאבי מפרקים ודלקת תת-קלינית לפני הגיוס למחקר. בכל החולים לא הייתה היסטוריה של דלקת גלויה קלינית שענו על קריטריוני דלקת מפרקים שגרונית והם לא קיבלו טיפול קודם בסטרואידים או תרופות כנגד מחלות ריאומטיות.

מהתוצאות עולה כי Abatacept עדיף על פלסבו בשיפור דלקת תת-קלינית ובעיכוב התקדמות לדלקת מפרקים שגרונית בחולים בסיכון לאחר שישה חודשים. מתוצאות מוקדמות בחולים במחקר שהשלימו 18 חודשי מעקב עלה כ לטיפול מוגבל ב-Abatacept הייתה השפעה ממושכת משמעותית על התקדמות לדלקת מפרקים שגרונית. המשמעות היא כי שישה חודשי טיפול ב-Abatacept ידחו את התפתחות דלקת מפרקים שגרונית לאחר 18 חודשים.

לאחר השלמת הנתונים לאורך 18 חודשים, הצעד הבא שמתכננים החוקרים הוא לבחון מחדש את אוכלוסיית המחקר לסמנים גנטיים וכן ישקלו השלמת מחקר גדול בשלב 3, במטרה לקבוע את גורמי הסיכון המובילים לאוטואימוניות של דלקת מפרקים שגרונית, לקבוע אם התקדמות מחלה שונה בין קבוצות אתניות באזורים גיאוגרפיים שונים ולשקל מחקר ראש בראש מול Rituximab.

מתוך כנס ה-ACR

לידיעה במדסקייפ