תכשיר המכוון כנגד ASO (Antisense Oligonucleotide) החוסם את ייצור חלבון SOD1 (Superoxide Dismutase 1) אינו עדיף באופן מובהק על פלסבו בהאטת ההידרדרות התפקודית לאחר שישה חודשים בחולים עם ALS (Amyotrophic Lateral Sclerosis) ומוטאציית SOD1, כך עולה מתוצאות מוקדמות ממחקר בשלב 3, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי ה-146 של ה-American Neurological Association.

בכל שנה מאובחנים בארצות הברית כ-5,000 מקרים חדשים של ALS, כאשר הצפי הוא לעליה בהיקף המקרים המאובחנים. מוטאציות בגן SOD1 היו הגורמים הגנטיים הראשונים ל-ALS שזוהו במחקרים ומוטאציות בתורשה דומיננטית בגן זה מתוארות בכ-2% מכלל מקרי ALS. מוטאציות אלו מובילות ליצירת חלבון SOD1 פגום אשר אינו יכול לפנות רעלנים מהמוח. המנגנון המדויק בו מוטאציות גנטיות מובילות לניוון נוירונים מוטוריים אינו מובן היטב.

מחקר מוקדם בשלב 1/2 הראה כי Tofersen, תכשיר המיועד לחסום את ייצור חלבון SOD1, היה בטוח והפחית את רמות SOD1 בנוזל שדרה ב-50 חולי ALS והציע כי הטיפול עשוי להאט את התקדמות המחלה.

המחקר הנוכחי בשלב 3 (VALOR) כלל 108 מבוגרים עם חולשת שרירים משנית ל-ALS ותיעוד מוטאציית SOD1. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת Tofersen במינון 100 מ”ג או פלסבו למשך 28 שבועות, אשר ניתנו אינטרה-תקאלית. בשלב הארכה בתווית-פתוחה, כל החולים טופלו ב- Tofersen במינון 100 מ”ג.

התוצא העיקרי היה השינוי במדד הכולל של ALS Functional Rating Scale Revised Scale, מדד בן 48 נקודות הכולל ארבעה תתי-תחומים: מוטוריקה עדינה, מוטוריקה גסה, תפקוד בולבארי ונשימה.

מהנתונים עולה כן הן בחולים עם התקדמות מהירה והן באלו עם התקדמות איטית של המחלה תועדה הידרדרות תפקודית. השינוי בקרב אלו עם התקדמות מהירה של המחלה עמד על 8.14- בזרוע הפלסבו, לעומת 6.98- בזרוע הטיפול (p=0.97).

תועד הבדל קטן יחסית וחסר מובהקות סטטיסטית בין הקבוצות עם Tofersen לעומת פלסבו. עם זאת, עם הזמן, התחלה מוקדמת של Tofersen הובילה להידרדרות איטית יותר בקרב משתתפים עם מחלה המתקדמת במהירות ולהתייצבות התפקוד הקליני באלו עם מחלה המתקדמת באיטיות.

רמות SOD1 בנוזל השדרה היו מופחתות משמעותית בקרב מטופלים ב- Tofersen לעומת אלו בזרוע הפלסבו עם התקדמות מהירה של המחלה (p<0.0001), עדות לכך שטיפול ב- Tofersen מפחית רמות SOD1.

רמות נוירופילמנטים בדם פחתו בחולים עם התקדמות מחלה מהירה (ירידה של כ-60%) ובאלו עם מחלה המתקדמת באיטיות. לאחר שחולים בזרוע הפלסבו קיבלו את הטיפול הפעיל, רמות נוירופילמנטים בדמם ירדו, אך ככל הנראה לא בהיקף דומה לירידה שתועדה בקרב חולים שטופלו מלכתחילה ב-Tofersen.

באשר לתפקוד הנשימתי, זוהתה מגמה של התייצבות SVC (Slow Vital Capacity) בחולים עם מחלה המתקדמת במהירות ותתכן התייצבות מסוימת של הנשימה בשלב הארכה בתווית-פתוחה.

באשר לתוצאים לפי דיווח המטופלים, שוב תועדה התייצבות מסוימת. החוקרים מדווחים על הבדל קטן מאוד בין זרוע ההתערבות וזרוע הפלסבו במונחים של כוח שריר.

כמעט בכל המשתתפים במחקר תועד לפחות אירוע חריג אחד על-רקע הטיפול, לרוב מדובר היה באירועים בדרגה קלה-עד-בינונית. אירועים רבים, דוגמת נפילות, תאמו להתקדמות ALS, או נקשרו עם פרוצדורת ניקור מותני, כמו כאבי ראש או כאב.

חלק מהחולים שטופלו ב-Tofersen פיתחו אירועים חריגים נוירולוגיים חמורים, כולל שני מקרים של מיאליטיס; לא תועדו אירועים דומים בזרוע הפלסבו.

המומחים מבהירים כי הטיפול אינו צפוי להשיב חזרה נוירונים מוטוריים; הרעיון הוא להביא להתייצבות התקדמות המחלה. מאחר ובכל נקודת זמן בה מתחילים בטיפול לא צפויה חזרה של תאי עצב מוטוריים, ישנה עדיפות להתחלה מוקדמת של הטיפול.

מתוך כנס ה-ANA

לידיעה במדסקייפ