מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין
בסקירה שפורסמה ביולי 2017 ב Jama of Surgery, נטען כי על כל רופאים אשר מגיעים לגיל מסויים לעבור הערכה קוגניטיבית ולאחריה לקבל משוב אנונימי, על מנת להעריך ולמשב את יכולתם הקוגניטיבית ואת תפקודם.
דוגמאות לתחומים אחרים בהם הגיל מהווה חסם להמשך העבודה הם טיס (הגיל המקסימלי לפרישה של טייסים בארה”ב הוא 65), ומשפט (מדינות מסויימות בארה”ב קבעו גיל מקסימלי לעבודה כשופט).
ד”ר דלינגר, מהכותבים הראשיים של המאמר, מסייג טוען כי לא קיים גיל מסויים בו מומלצת פרישה של רופאים ממקצועם. לדבריו, רופאים רבים שעברו את גיל הפרישה הם עוד בשיא כוחם ובעלי נסיון עשיר במקצוע, כך שאין הגיון בהפסקת עבודתם. הדבר גם עלול ליצור מחסור ברופאים. מצד שני, לדבריו, קייימות הוכחות כי קיימת ירידה ביכולות הקוגניטיביות והפיזיות עם הגיל. מאמר הסקירה נותן דוגמאות למחקרים שהוכיחו כי בין גילאים 40-75 קיימת ירידה של יותר מ 20% ביכולת הקוגניטיבית הממוצעת. עם זאת, קיימת באופן טבעי וריאביליות גדולה בין בני האדם בעניין זה.
על פי מאמר הסקירה, מאז 1975 קיימת עליה של 374% במספר הרופאים הממשיכים לעסוק במקצוע מעל גיל 65 בארה”ב.
ד”ר דלינגר מציין כי רגולציה של נושא זה לא צפוי להתרחש בקרוב. ומביע את תקוותו כי היא תגיע בהמשך.
לעת עתה, מחברי המאמר מעודדים את הרופאים לבצע בדיקה באופן יזום ולדון בנושא זה עם רופאיהם. קיימים ארגונים בארה”ב אשר כן דורשים מבדקי גיל. לדוגמא, אוניברסיטת וורג’יניה אשר ב Charlottesville דורשת בדיקה פיזיקלית ומנטלית החל מגיל 70. בגיל 75 המבדקים מבוצעים כל שנתיים. בבית החולים של סטנפורד בקליפורניה, רופאים החל מגיל 74.5 צריכים לעבור הערכה על ידי עמיתיהם אודות תפקודם המקצועי.
המחברים מציעים כי על כל ארגוני הבריאות להשתית את המדיניות של מבחני גיל אך צריך להתקיים לדבריהם חופש לגבי אופן הביצוע והתחלת הביצוע של המבדקים.
ב 2016, ה American College of Surgeons המליצו כי כירורגים יעברו באופן יזום מבדקים פיזיקלים ובדיקת עיניים, וכן יבצעו הערכה נוירוקוגניטיבית עצמאית עם כלים שברשת (on-line), וידווחו במקרה של תוצאות מדאיגות.
ד”ר נוריס, רופא מרדים מ Wichita, Kensas, טוען כי גיל המבדקים תלוי בסוג העבודה שמבצע הרופא. רופא המבצע פעולות יותר פולשניות צריך להיבדק יותר מוקדם.
ד”ר קריסון, מה University Medical Center of Southern Nevada, בן 77, טוען כי מבדקים כאלה הם מיותרים. לדבריו, הצורך בבדיקת רופא עולה כאשר הוא מראה התנהגות מדאיגה, ולא כאשר הוא עובר גיל מסויים. ד”ר קריסון גם מעלה את השאלה הכלכלית מי ישלם עבור כל הבדיקות, וכן, מה יקרה עם אותם רופאים אשר ינוקדו נמוך במבחנים.
החוקרים מסכמים כי זהו נושא שעל הארגונים הרפואיים לתת עליו את הדעת, ולפני שגורמים פוליטים יתחילו להתערב.
הערת המערכת: באופן טבעי מדובר בנושא רגיש ושנוי במחלוקת. המסקנה העיקרית היא לא האם כן או לא ומתי לבצע מבחני גיל, אלא הנחיצות לשים את הנושא על השולחן ולדון בו באופן מקצועי ופתוח.
The Aging Physician and the Medical Profession – A Review, Jama of Surgery, July 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!