למרות שמדובר בנתונים מוקדמים, ממצאי מחקר חדש עשויים להסביר מדוע תוספת נוגדי-חמצו עשויה להיות שגויה בחולים עם מחלות ממאירות. מתוצאות המחקר שפורסמו ב-Nature עולה כי לפחות במלנומה, נוגדי-חמצון מעודדים התקדמות של המחלה ע”י עידוד התפתחות גרורות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תאי גידולים סולידיים נכנסים לעיתים קרובות לזרם הדם ומתפשטים באופן סיסטמי, אך מאוד לא-יעילים ביצירת גרורות מרוחקות מסיבות שאינן ברורות. במחקר הנוכחי הם בחנו תאי מלנומה מאדםואת יכולתם לשלוח גרורות בעכברים.
מהנתונים עולה כי במלנומה שכיחות גבוהה של תאים שיצרו גידולים תת-עוריים, אך עם שיעור נמוך בהרבה של תאים שיצרו גידולים לאחר השתלה לתוך הוריד או לתוך הטחול, בפרט בקרב מלנומות עם פיזור גרורתי לא-יעיל. תאי מלנומה בדם ובאיברים ויסארלים פיתחו עקה חמצונית שלא תוארה בגידולים תת-עוריים. גידולי מלנומה ששלחו גרורות בהצלחה עברו שינויים מטבוליים במהלך הגרורות שהביאו לעליה ביכולתם לעמוד בעקה חמצונית, כולל עליה בתלות באנזימים מייצרי NADPH במסלול חומצה פולית.
נוגדי-חמצון עודדו גרורות מרוחקות בעכברים. עיכוב מסלול חומצה פולית באמצעות מתוטרקסט במינון נמוך, פגיעה בביטוי ALDH1L2 או ב-MTHFD1 הביא לעיכוב פיזור גרורתי מרוחק ללא השפעה משמעותית על הגדילה של גידולים תת-עוריים באותם עכברים.
לאור זאת, נראה כי עקה חמצונית מגבילה את יכולת הפיזור הגרורתי של תאי מלנומה בגוף האדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!