הפחתת היקף שעות הצפיה בטלוויזיה מביאה להפחתת הסיכויים להתפתחות סוכרת מסוג 2 במטופלים בסיכון גבוה למחלה, כך עולה מנתונים חדשים המבוססים על תכנית DPP (Diabetes Prevention Program), שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת Diabetologia. החוקרים מדגישים כי התנהגות יושבנית הינה גורם סיכון הפיך נוסף לסוכרת.

החוקרים אספו נתונים אודות 3,234 מבוגרים בעלי עודף-משקל, כולם בגילאי 25 שנים ומעלה, עם קדם-סוכרת בתחילת המחקר. הם גם אספו נתונים אודות התנהגות יושבנית בתחילת המחקר ולאחר כל שנה באמצעות שאלונים ומדווחים על הממצאים כזמן שבילו בצפיה בטלוויזיה או שילוב ישיבה בזמן עבודה.

השינוי הממוצע בזמן היושבני נקבע לאורך תקופת המחקר והחוקרים בחנו את הקשר בין הזמן שבילו המשתתפים בפעילות יושבנית ובין היארעות סוכרת.

בתחילת המחקר, זמן הצפיה הממוצע בטלוויזיה לא היה שונה משמעותית בקבוצת הפלסבו (144 דקות ביום), מטופלים במטפורמין (139 דקות ביום) וקבוצת התערבות לשינוי אורחות חיים (144 דקות ביום). החוקרים מוסיפים כי באלו שלקחו חלק בקבוצת שינוי אורחות חיים נרשמה ירידה ממוצעת בזמן הצפיה בטלוויזיה בהיקף של 22 דקות ביום, ושילוב צפיה בטלוויזיה וישיבה בעבודה ירד בממוצע בהיקף של 37 דקות ביום.

במשתתפים בקבוצת הטיפול במטפורמין ובקבוצת הפלסבו נרשמה ירידה ממוצעת של 3 דקות ו-8 דקות ביום בצפיה בטלוויזיה, בהתאמה, עם ירידה של 6 ו-9 דקות ביום בשילוב צפיה בטלוויזיה וישיבה בעבודה, בהתאמה.

הירידה בהיקף הצפיה בטלוויזיה בקבוצת ההתערבות לשינוי אורחות חיים היה גדול יותר משמעותית בהשוואה לשינויים שתוארו בקבוצת האחרות בהן לא נערכה התערבות לשינוי אורחות חיים. החוקרים מוסיפים כי זוהה קשר בין היארעות סוכרת מסוג 2 וצפיה בטלוויזיה בכל שלוש קבוצות הטיפול.

ההשפעה של צפיה בטלוויזיה על היארעות סוכרת נותרה גם לאחר תקנון להשפעות שונות של פעילות גופנית על היארעות סוכרת. החוקרים מציינים כי הקשר נחלש מעט כאשר הוסיפו למודל את המשקל כמשתנה תלוי-זמן (לעליה של 2.1% בסיכון להתפתחות סוכרת עבור כל שעת צפיה בטלוויזיה, שלא היה מובהק סטטיסטית), עדות לכך ששינויים נוספים במשקל הגוף עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין שינוי התנהגות יושבנית ובין התפתחות סוכרת.

Diabetologia. Published online April 1, 2015

לידיעה במדסקייפ