בקרב אחיות המדווחות על עייפות, חסך שינה או כי לא הספיקו לנוח היטב בין משמרות, תועדה שכיחות גבוהה יותר של חרטה על חלק מההחלטות הקליניות שקיבלו במהלך המשמרות, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהלך חודש ינואר בכתב העת American Journal of Critical Care.

למרות שחרטות כאלו נוגעות להחלטות קודמות ואירועים חריגים, הן עשויות להוביל גם למתחים עתידיים הקשורים בעבודה, העלולים לפגוע בבטיחות החולים.

החוקרים שלחו שאלונים ל-3,500 אחיות שעבדו לפחות 36 שעות בשבוע, נבחרו באקראי מבין 14,000 אחיות חברות באיגוד ב-American Association of Critical Care Nurses. לא הוצעו תמריצים להשלמת והשבת השאלונים.

מעבר לאיסוף הנתונים האישיים והתעסוקתיים אודות עייפות, איכות שינה, ישנוניות במהלך היום וכמות השינה, החוקרים גם ביקשו להבין כיצד האחיות העריכו את עצמן וחרטות שלהן בנוגע להחלטות קליניות שקיבלו.

מבין 605 אחיות שהשיבו לשאלונים, 546 (90%) השיבו לשאלה בנוגע לחרטות בנוגע להחלטות שקיבלו ו-157 אחיות (29%) שהשיבו לשאלה השיבו כי הן התחרטו על חלק מההחלטות הקליניות. למרות שמאפיינים אישיים ותעסוקתיים היו דומים באחיות עם ובלי חרטות בנוגע להחלטות שקיבלו, אלו שהביעו חרטה עבדו יותר במשמרות לילה ובמשמרות בנות 12 שעות.

החוקרים התבססו על שלושה מודלים שונים להערכת ההשפעות של שינה, מאפייני האחיות ושביעות רצון. הם מצאו כי במודל ראשון, זוהה קשר בין חרטה בנוגע להחלטות ובין זמני מנוחה קצרים יותר בין משמרות, חסך שינה גדול יותר וישנוניות במהלך היום. במודל שני הם מצאו כי מין זכר החליף את חסך השינה, אך נותר הקשר עם זמני מנוחה קצרים יותר בין משמרות וחסך שינה, ובמודל השלישי הם מצאו כי מין זכר, עבודה במשמרות ארוכות יותר (12 שעות ומעלה) ושביעות רצון נמוכה יותר בנוגע לקבלת החלטות קליניות היו קשורים עם חרטות בנוגע להחלטות קליניות.

על אחיות טיפול נמרץ ואנשי צוות רפואי לשתף פעולה ולהכיר את ההשפעה של גורמים אלו על התפקוד הקליני ותוצאות הטיפול בחולים, ולאחר מכן לפתח גישות מתאימות.

Am J Crit Care. 2014;23:13-23

לידיעה במדסקייפ