להלן הודעה לתקשורת שהועברה מטעם המרכז הרפואי סורסקי:

מחקר חדשני שנערך במעבדה לחקר הרגשות שבמרכז לתפקודי המוח של המרכז הרפואי תל-אביב מצא עדות כי מוחם של חולים הנמצאים במצב וגטטיבי מגיב לגירויים רגשיים. ממצא זה מהווה עדות ראשונה לכך שלחולים הוגטטיבים יש מודעות רגשית לסביבתם.  כאמור, הפרעת הכרה וגטטיבית (המכונה בעגה “צמח”) היא מצב רפואי קשה ביותר הנגרם בעקבות פגיעה מוחית נרחבת. חולים אלו שוכבים במיטתם, מוזנים על ידי הזנה מלאכותית, אך נושמים לבדם ואף מראים מחזורי ערות ושינה. אולם למרות סימני חיות אלה החולים אינם מגיבים כלל לגירויים חיצוניים (כמו דיבור או כאב), ובעיקר לא  מתקשרים ואינם מראים כל סימן של מודעות לסביבה או לעצמם. 

ד”ר חגי שרון ויותם פסטרנק מהמרכז הרפואי תל-אביב ביצעו את המחקר תחת הדרכתה של פרופ’ תלמה הנדלר (בתמונה) , מנהלת המרכז. השניים בחנו את התגובה המוחית של ארבעה חולים וגטטיביים בזמן צפייה בפנים לא מוכרות מול פנים מוכרות אישית לחולה (בני משפחה, חברים קרובים ותמונות של החולה עצמו). בזמן הצפייה החולים עברו בדיקת fMRI , אשר כאמור מאפשרת לעקוב אחר תפקודי המוח בזמן אמת ולהשוות תגובות אלו לתגובות הנצפות אצל נבדקים בריאים. “הסריקה הדגימה שבזמן צפייה בפנים באופן כללי, ישנה הפעלה של האזור המוחי האחראי לעיבוד ראייתי  של פנים. כלומר – המוח של החולים יודע להבחין בין פנים לבין עצמים אחרים בעולם החיצוני” מסביר ד”ר חגי שרון, מנהל המחקר שמוסיף כי מדובר בחידוש “כיון שעד כה לא היה ידוע האם הכישורים הקוגניטיביים של חולים אלו מאפשרים להם בכלל לקלוט גירויים  מורכבים בסביבה ולהבחין בין סוג גירויים (לדוגמא פנים מול עצמים דוממים)”. כמו כן נמצא שצפייה בפנים מוכרות של קרוב משפחה גרמה  להפעלה של מרכזי מוח  האחראים על עיבוד ערך רגשי ושל זיכרונות אוטוביוגרפיים. 

מדובר בתהליך מורכב מאד שבכדי לבצעו על אזורי מוח להגיב ולחלוק מידע זה עם זה בכדי לקלוט את הגירוי הראייתי, לפענח את תוכנו, וליצור אסוציאציות לזיכרונות ספציפיים של האדם הצופה. ואכן, מדידה של הקישוריות בין אזורים אלו הראתה כי הם באמת עובדים בצורה רשתית מתואמת, בדומה לתהליך המתרחש אצל נבדקים בריאים. 

למרות הפעילות המוחית המורכבת, נותרה השאלה האם מדובר בעיבוד מוחי אוטומטי בעיקרו או שמא יש לחולים אלו מודעות לסביבתם. בכדי לענות על שאלה זו החולים התבקשו בחלק השני והייחודי של הניסוי לבצע פעילות מנטלית אקטיבית: לנסות ולדמיין את פני ההורים שלהם. דמיון פנים מפיק תבנית פעילות מוחית אופיינית אשר ניתן לזהות באמצעות fMRI . דמיון של פנים מוכרות מפיק את אותה התבנית בשילוב הפעלה של מרכזי רגש אשר מתעוררים אף הם בשל הערך הרגשי של הגירוי המדומיין. כלומר, ניתן לראות אם הנבדק אכן מבצע את משימת הדמיון שהוא מתבקש לבצע ואם היא מפיקה עיבוד משולב של תוכן הדמיון יחד עם הרגש המתלווה אליו בדומה לנבדקים בריאים. “באופן מפתיע, חולה אחת הדגימה פעילות מוחית מורכבת זהה לזו של נבדקים בריאים אשר מבצעים את אותה מטלת דמיון ואילו חולה נוספת הדגימה תגובה חלקית” מציין ד”ר שרון.

לדברי פרופ’ תלמה הנדלר, מנהלת המרכז: “ניסוי זה, שנערך לראשונה בעולם על חולים כאלו, מדגים כי לא רק שלפחות לחלק מהחולים ישנה מודעות רגשית לסביבתם (כלומר הם מעבדים גירוים מהסביבה בהתאם למשמעותם הרגשית) אלא שהם גם מסוגלים ליצר הפעלה רגשית על ידי תהליכים פנימיים ולא רק חיצוניים  (כמו שכולנו עושים בזמן חשיבה, חלימה בהקיץ וכו’). מעבר לחשיבות העצומה שיש לעובדה זו בהבנת מצבם של חולים אלו, אנו מקווים שגילוי זה יסלול דרך לגישות חדשות בטיפול ושיקום של חולים קשים אלו”. 

תוצאות המחקר הוצגו בכנס הבינלאומי לחקר ההכרה ביפן ובאנגליה ופורסמו כעת בכתב העת המדעי PLOS ONE .