בכתב העת JAMA Internal Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי דרגת הביטחון של רופאים אינה בהכרח רגישה דיו לדיוק האבחנתי ולקושי של המקרה הפרטני. חוסר התאמה זה עשוי להביא לכך שהרופאים אינם בוחנים מחדש מקרים קשים, בהם ייתכן כי האבחנה שנקבעה אינה נכונה.
לדברי החוקרים, אין מידע רב אודות הקשר בין הדיוק האבחנתי של הרופאים ובין דרגת הביטחון שלהם באבחנה המדויקת. במסגרת המחקר הם ביקשו לבחון כיצד הכיול האבחנתי של רופאים, המוגדרת כיחס בין הדיוק האבחנתי ורמת הביטחון שלהם בדיוק האבחנתי, משתנה עם התפתחות תהליכים אבחנתיים ועם עליה בדרגת הקושי האבחנתי בכל מקרה.
החוקרים גייסו למחקר פנימאים וביקשו מהם לאבחן ארבעה תיאורי מקרים בדרגת קושי משתנה (שני מקרים בדרגה קלה ושני מקרים בדרגה קשה יותר). המקרים הוצגו בפורמט מבוסס-אינטרנט וחולקו לארבעה שלבים עוקבים, להדגמת התהליך האבחנתי: היסטוריה, בדיקה גופנית, בדיקות אבחנתיות כלליות ובדיקה אבחנתית דפיניטיבית. לאחר כל שלב, הרופאים דירגו 1-3 אבחנות מבדלות ואת רמת הביטחון שלהם באבחנה. לפני שהוצגו להם הנתונים של האבחנה הסופית, הרופאים התבקשו לזהות משאבים נוספים הנדרשים לאבחנה בכל מקרה (דוגמת בדיקות נוספות, חוות דעת שנייה, ייעוץ, הפניה וחומרי עזר).
התוצא העיקרי של המחקר היה הדיוק האבחנתי (0-1), רמת הביטחון בדיוק האבחנתי (בסולם של 0-10), כיול אבחנתי ואם נדרשו משאבים נוספים (כן/לא).
118 רופאים מרחבי ארצות הברית אבחנה נכונה 55.3% מהמקרים הקלים ו-5.8% מהמקרים הקשים יותר. למרות הבדל רב בדיוק האבחנתי בין מקרים קלים ומסובכים יותר, ההבדל בדרגת הביטחון באבחנה היה יחסית קטן (7.2 לעומת 6.4 מתוך עשר, במקרים קלים ומסובכים יותר, בהתאמה) וככל הנראה חסר חשיבות קלינית. בסיכומו של דבר, היה האבחנתית הייתה גרועה יותר במקרים קשים יותר והתאפיינה בדרגת ביטחון מופרזת רבה יותר בדיוק האבחנתי.
החוקרים זיהו קשר בין דרגת ביטחון גבוהה יותר ובין דרישה מופחתת לבדיקות אבחנתיות נוספות; במקרים קשים יותר נדרשו יותר בדיקות עזר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!