בקרב טייסי U-2 הטסים בגובה רב בחיל האוויר האמריקאי תועד מספר ונפח גבוה באופן חריג של נגעים מוחיים בחומר הלבן לפי בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית.
בבדיקות ההדמיה זוהו הנגעים בחומר הלבן (WMH או White Matter Hyperintensity), כאשר החוקרים לא הצליחו לזהות חסרים קוגניטיביים בטייסים שנכללו במחקר, וכל טייסי U-2 שלקחו חלק במחקר עדיין תפקדו בהצלחה במשימות מורכבות הקשורות בהטסת מטוסי U-2.
החוקרים מסבירים כי Decompression Sickness, כולל Neurologic Decompression Syndrome, הינה סיכון תעסוקתי ידוע בעקבות חשיפה ללחץ אוויר נמוך בטייסים הטסים בגובה רב.
הסיכון ל-DCS בקרב טייסי U-2 שילש עצמו משנת 2006, ככל הנראה בעקבות טיסות תדירות וממושכות יותר. המחקר הנוכחי נבע מהעליה בשיעורי ההיארעות של NDCS בקרב טייסי U-2, בהקשר של העליה במשימות מודיעין, מעקב וסיורים בשטח האויב משנת 2001.
החוקרים אספו את בדיקות ההדמיה בתהודה מגנטית של 102 טייסי U-2 בחיל האוויר האמריקאי ו-91 ביקורות תואמות ברמת ההשכלה, מאפיינים רפואיים וגיל. כל המשתתפים היו בגילאי 26-50 שנים.
החוקרים מצאו כי בקרב טייסי U-2 נפח הסיגנאל המוגבר בחומר הלבן היה גבוה כמעט פי ארבע ומספר הנגעים היה גבוה פי שלוש, בהשוואה לאלו שאינם טייסים. התוצאות היו דומות בנוכחות או בהעדר היסטוריה של תסמיני DCS.
כיום, הקונצנזוס של הקהילה המדעית הוא כי נגעים אלו הינם סמנים לתהליכי מחלה ברקע. בצעירים בריאים אין נגעים מוחיים רבים, אם בכל. במקרה של טייסי U-2 או צוללנים, הנגעים הללו נובעים ככל הנראה מחשיפה תעסוקתית שלא הייתה מוכרת קודם לכן.
החוקרים מצאו עוד כי הנגעים המוחיים בנבדקים שאינם טייסים היו ממוקמים בעיקר בחומר הלבן הפרונטאלי, בעוד שבקרב טייסי U-2, הם היו מפוזרים באופן אחיד יותר ברחבי המו, ללא עליה עם הגיל. מכאן עולה כי חשיפה ללחץ אוויר נמוך במהלך טיסות בגובה רבה מביאה לנזק לחומר הלבן, השונה מהנזק המופיע עם הזדקנות תקינה. שני הממצאים הללו מרמזים לנזק הנובע ממיקרו-תסחיפים הנכנסים באופן אקראי למחזור הדם.
החוקרים משערים כי נגעים בחומר הלבן בטייסי U-2 נובעים מאינטראקציה בין מיקרו-תסחיפים ורקמת המוח, המובילה לתרומבוזיס, קרישה, דלקת ו/או הפעלה של תגובת מערכת החיסון הטבעית. דרושים מחקרים נוספים להערכת המנגנונים הפתולוגיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!