השילוב של כימותרפיה עם Erlotinib נמצא יעיל יותר מטיפול כימותרפי קו-ראשון בלבד בחולים עם גידולי NSCLC (Non-Small Cell Lung Cancer) עם מוטאציית הפעלה של EGFR. מחקר FASTACT 2 היה המחקר האקראי הראשון שהדגים שיפור בשיעורי התגובה של הגידול, שיעורי הישרדות ללא-התקדמות ושיעורי הישרדות כוללים.
עם זאת, מאחר והתועלת הייתה מוגבלת לחולים עם מוטאציית הפעלה של EGFR, החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים שיתמקדו בהשוואת משטר FASTACT עם מעכב TKI (Tyrosine Kinase Inhibitor) יחיד בחולים עם מוטאציית EGFR ידועה.
בכתב העת The Lancet Oncology מדווחים החוקרים על תוצאות מחקר בשלב III שכלל 451 משתתפים, כאשר בתחילת המחקר כל החולים אובחנו עם מחלה מתקדמת שלא טופלה. החולים קיבלו טיפול ב- Erlotinib עם כימותרפיה (Gemcitabine עם Carboplatin או Cisplatin), או כימותרפיה עם פלסבו.
Erlotinib עם פלסבו ניתנו עד להתקדמות, רעילות לא-מתקבלת על הדעת או תמותה. לכל החולים בקבוצת הפלסבו הציעו החוקרים טיפול קו-שני ב- Erlotinib עם התקדמות המחלה.
חציון שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות היה ארוך יותר משמעותית בקבוצת הטיפול הפעיל, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (7.6 לעומת 6.0 חודשים). שיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 18.3 ו-15.2 חודשים, בהתאמה.
התועלת שתוארה הייתה מוגבלת לחולים עם מוטאציית הפעלה בגן EGFR, עם חציון הישרדות ללא-התקדמות של 16.8 חודשים, בהשוואה ל-6.9 חודשים בקבוצת הפלסבו. חציון שיעורי ההישרדות הכוללים עמד על 31.4 לעומת 20.6 חודשים.
שיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה בקבוצת הטיפול המשולב ובקבוצת הפלסבו (31% לעומת 34%).
מומחים בתחום כותבים כי אעפ”י שממצאי המחקר מצביעים על תוצאות טובות יותר בחולים עם מוטאציית EGFR, המטופלים ב- Erlotinib, הן אינן עוזרות לקבוע אם בתת-קבוצה זו של חולים תוצאות טובות יותר עם טיפול כימותרפי משולב ו- Erlotinib בהשוואה ל- Erlotinib בלבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!