ממחקר חדש מנורבגיה עולה קשר בין הופעת כאב כרוני בהורים ובין הפרעות כאב כרוניות בצאצאים כאשר אלו מגיעים לגיל ההתבגרות או בגרות מוקדמת. יתרה מזאת, הכאב היה חמור יותר במידה ושני ההורים של הילדים סבלו מכאב כרוני.

החוקרים מצאו כי הקשר היה הבולט ביותר בילדים שהתגוררו בעיקר עם הורה אחד.

לדברי החוקרים, ככל הנראה לגורמים גנטיים וסביבתיים תפקיד חשוב בהקשר זה, אך הקשר הבולט שתועד כאשר המתבגרים התגוררו לבד עם אחד מהוריהם, מעיד על השפעה סביבתית. ייתכן כי הורים המגוננים ביתר ומתמקדים יותר מדי בכאב, עשויים לתרום לקשר המשפחתי הנ”ל עם הפרעות כאב.

המחקר הינו חלק מסקר ארצי גדול שכלל את כל התושבים במחוז אחד בנורבגיה, בגילאי 13 ומעלה. מתבגרים ומבוגרים צעירים השלימו שאלונים מקיפים, עם פרטים אודות ההיסטוריה של כאב, וכן בדיקה גופנית. מבוגרים בגילאי 20 ומעלה השלימו גם שאלונים ובדיקות גופניות.

המחקר כלל 5370 מתבגרים ומבוגרים צעירים, עם הורה אחד או שניים שלקחו חלק בסקר במבוגרים.

המחקר התבסס על הגדרות קפדניות של כאב כרוני. כאב כרוני בלתי-ספציפי הוגדר ככאב באתר אחד לפחות, ללא קשר למחלה או פציעה ידועים, שנמשך לפחות שבוע אחד במהלך שלושת החודשים האחרונים. כאב כרוני במספר אתרים הוגדר ככאב כרוני לא-ספציפי בלפחות שלושה אתרים.

מהמחקר עולה קשר בין כאב כרוני בהורים ובין כאב כרוני בלתי-ספציפי וכאב כרוני במספר אתרים בצאצא. לאחר תקנון להשכלת ההורים וההכנסה ולמין הצאצא והגיל, נמצא קשר בין כאב כרוני אימהי ובין כאב כרוני במתבגרים ומבוגרים צעירים לאותן אימהות (יחס סיכויים של 1.5). כאב כרוני בהורים נקשר גם עם כאב כרוני בילדים (יחס סיכון של 1.5).

הסיכוי לכאב כרוני בצאצא עלה כאשר שני ההורים דיווחו כי סבלו מכאב (יחס סיכויים של 2.3).

הופעת כאב באחד ההורים סיפקה הזדמנויות רבות יותר לשמש כמודל לחיקוי או הכרת התנהגויות כאב מצד הילדים. הורים הסובלים מכאב נוטים להתמקד יותר בכאב של ילדיהם ולגונן ביתר.

נראה כי הגיל אינו משחק תפקיד משמעותי בקשר בין כאב כרוני בהורים ובילדים. לא זוהו הבדלים גדולים בכאב כרוני בהורים בין אלו בגילאי 13-15 שנים ואלו בגילאי 16-18 שנים.

עם זאת, להבדלים במבנה המשפחה הייתה השפעה מג’ורית. במתבגרים שהתגוררו רק עם אימם או עם האם ובן הזוג החדש שלה, זוהה קשר בולט מאוד עם כאב כרוני (יחס סיכויים של 1.9). יחס הסיכויים המקביל בילדים שהתגוררו בעיקר אם אביהם עמד על 1.8, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.

ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות המעורבות של הורים בטיפול בכאב כרוני בלתי-ספציפי בילדיהם, ולהגביר את המודעות שלהם להשפעה של הכאב הכרוני שלהם. דרושים מחקרים נוספים במטרה להעריך את מכלול ההשפעות של כאב כרוני בהורים על הופעת כאב בילדיהם.

Arch Pediatr Adoles Med. Published online November 19, 2012

לידיעה במדסקייפ