עמידות לאינסולין, עודף-משקל/השמנת-יתר וכבד שומני קשורים כולם, אך באופן בלתי-תלוי, בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג 2, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מקוריאה, שפורסמו במהדורת אפריל של כתב העת Diabetes Care.
החוקרים מצאו כי עמידות לאינסולין מלווה בסיכון גבוה כמעט פי ארבע לסוכרת (p<0.0001) במהלך תקופה של חמש שנים, בעוד שכבד שומני ועודף-משקל/השמנת-יתר הביאו לעליה של 2.4 ו-1.6 בסיכון לסוכרת מסוג 2 (p<0.0001 ו-p<0.004, בהתאמה).
בקרב אלו עם שני גורמי סיכון, השילוב של עודף-משקל/השמנת-יתר וכבד שומני לווה בסיכון הנמוך ביותר לסוכרת (יחס סיכויים של 3.2, P<0.001) והשילוב של עמידות לאינסולין עם כבד שומני לווה בסיכון הגבוה ביותר (יחס סיכויים של 6.7, p<0.001). בנוכחות שלוש גורמי הסיכון כולם, חלה עליה של פי 14 בסיכון להתפתחות סוכרת במהלך חמש שנים (p<0.001).
כאשר החוקרים בחנו את הקשר של כל אחד מגורמי הסיכון הללו בנפרד עם התפתחות סוכרת מסוג 2, הם לקחו בחשבון את הגיל, מין, רמת השכלה, הרגלי עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית, וכן התייחסו לערכי טריגליצרידים ורמות ALT.
למרות שקיימת זיקה משמעותית בין עמידות לאינסולין, עודף-משקל/השמנת-יתר וכבד שומני, חוסר ההתאמה בין גורמי הסיכון הללו מעידה על מנגנונים פתוגניים שונים המשחקים תפקיד.
במסגרת המחקר נכללו קרוב ל-13,000 משתתפים ללא-סוכרת מדרום קוריאה בשנת 2003. עם מעקב עד חמש שנים לשנת 2008, זוהו 223 מקרים חדשים של סוכרת: 26 מאלו שאובחנו (12%) לא סבלו מאף אחד מגורמי הסיכון האמורים, ב-37 (17%) זוהה גורם סיכון אחד, ב-56 חולים (25%) זוהו שני גורמי סיכון וב-104 (47%) זוהו כל שלושת גורמי הסיכון.
כבד שומני מתפתח כיום כגורם סיכון מוכר להתפתחות סוכרת, ומהנתונים עולה כי הקשר בינו ובין סוכרת עשוי להיות חזק מהקשר של עודף-משקל/השמנת-יתר, אך חלש יותר מהקשר של עמידות לאינסולין עם התפתחות סוכרת.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין את המנגנונים הנפרדים האחראיים להתפתחות סוכרת מסוג 2 עם כל אחד משלושת גורמי הסיכון שזוהו במהלך המחקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!