ממחקר חדש שפורסם ב-Archives of Internal Medicine עולה כי ניתן לשפר את התקשורת בין הרופא הראשוני המטפל ובין רופאים מומחים.

לדברי החוקרים, לעיתים קרובות, התקשורת בין הרופא המטפל ובין הרופא המומחה בנוגע להפניות וייעוצים, אינה הולמת, עם השלכות שליליות על המטופל. במסגרת המחקר בחנו החוקרים את התקשורת בין השניים והתפיסות בנוגע לייעוצים והפניות. לאחר מכן הם ניסו לזהות גורמים המשפיעים על התקשורת.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 4730 רופאים, שכל אחד מהם הקדיש כ-20 שעות שבועיות או יותר, לטיפול ישיר בחולים. הרופאים דיווחו על התקשורת בנוגע להפניות וייעוצים ואלו היו יעדי הסיום העיקריים של המחקר.

בקרב הרופאים שלקחו חלק במחקר תועדו הבדלים בתפיסות התקשורת בנוגע להפניות וייעוצים. למרות ש-69% מהרופאים המטפלים דיווחו כי הם יידעו רופאים מומחים בנוגע להיסטוריית המטופל והסיבה לייעוץ “תמיד” או “במרבית המקרים”, רק 34.8% מהמומחים דיווחו כי מידע זה נמסר להם “תמיד” או “במרבית המקרים”.

תוצאות הייעוץ נשלחו לרופא המטפל “תמיד”, או “במרבית המקרים” לדברי 80.6% מהרופאים המומחים, אך רק 62.2% מהרופאים המטפלים דיווחו כי קיבלו תוצאות אלו “תמיד” או “במרבית המקרים”.

החוקרים מצאו כי רופאים דיווחו כי יכולתם לספק טיפול רפואי ברמה גבוהה נפגעה במידה ולא קיבלו את המידע במועד בנוגע להפניות/ייעוצים. משך “הולם” של הביקור הרפואי, קבלת דיווחים איכותיים בנוגע לחולים עם מחלות כרוניות ותמיכה של האחיות לניטור חולים עם מצבים כרוניים היו שלושת מאפייני הטיפול בפועל הקשורים בתקשורת בין רופאים מטפלים ורופאים מומחים.

לסיכום, כלים ומבנים סיסטמיים, ותהליכים להכנת המידע, העברתו, קבלתו והבנתו ע”י הרופא השולח והרופא המקבל מסייעים במתן טיפול רפואי.

Arch Intern Med. 2011;171:56-65, 65-67

לידיעה במדסקייפ