במאמר שפורסם בכתב העת European Journal of Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר, מהן עולה כי ניתוח לכריתת התימוס אינו מלווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה או היארעות מחלות ממאירות לאחר עשר שנים, בהשוואה לפרוצדורות לב-חזה. בקרב חולים שעברו כריתת תימוס, באלו שעברו ניתוח בשל ממאירות של התימוס תועד סיכון גבוה יותר מכפליים לתמותה.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי להערכת ההשפעות ארוכות הטווח של כריתת תימוס, תוך השוואה בין 398 חולים לאחר ניתוח כריתת תימוס עם 398 ביקורות שעברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים או ניתוח מסתמים.
המשתתפים הותאמו לפי גיל ומין. לפני התאמה, הגיל החציוני בקבוצת ניתוח כריתת תימוס עמד על 54 שנים ו-50.4% היו נשים, בהשוואה ל-67 שנים ו-32.6% נשים בקבוצת הביקורת.
התוצא העיקרי היה תמותה מכל-סיבה החל מ-91 ימים לאחר הניתוח ולאורך עשר שנות מעקב. תוצאים משניים כללו הופעה חדשה של ממאירות ומחלה אוטואימונית שאובחנה למעלה מ-90 ימים לאחר הניתוח.
ניתוח לכריתת תימוס לא לווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה בהשוואה לפרוצדורת לב-חזה אחרות, לאחר 5 או 10 שנים מהניתוח.
שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר עשר שנים היו זהים בקבוצת החולים לאחר כריתת תימוס ובקבוצת הביקורת (4.3%); לאחר חמש שנים, שיעורי ההיארעות היו גבוהים יותר מספרית לאחר כריתת תימוס (3.5% לעומת 1.8%, p=0.053), חלקית בשל סיווג מחדש של ממאירויות תימוס.
במדגם החולים לאחר כריתת תימוס, באלו עם ממאירות של התימוס תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר משמעותית (יחס סיכון של 2.42, p=.001), בעוד שבאלו עם מיאסתניה גרביס תועדה מגמה לא-מובהקת של שיעורי תמותה נמוכים יותר.
לאחר עשר שנים, תחלואה על-רקע חיסוני תועדה ב-4.5% מהחולים לאחר כריתת תימוס וב-2.5% מאלו בקבוצת הביקורת, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי אין עליה משמעותית בסיכון לתחלואה או תמותה לאחר ניתוח כריתת תימוס, במקרים בהם ישנה התוויה קלינית, אך מדגישים כי יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע להסרת תימוס באקראי או ללא צורך.
Eur J Neurol, Aug 1, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!