תאומים זהים מתפתחים מביצה אחת והגיוני היה להניח כי יהיו זהים לכל דבר ויישארו זהים לתמיד. ניסיון קליני מלמד כי אין הדבר כך, וכי תאומים זהים יפתחו מחלות כרוניות שונות, בתהליך ההתבגרות וההזדקנות.
מסתבר כי אכן ייתכנו שינויים בהתבטאות הגנטית בתאומים שהיו זהים בלידה. שינויים אלה מתרחשים בעת המתילציה של הגנים במשך החיים.
אם כן, עלינו לרענן את זיכרוננו, – מתילציה מה היא ומה תפקידה?
יודעים אנחנו כי כל הגנים מופיעים בכל הכרומוסומים בכל התאים. נניח כי לפנינו תא המייצר המוגלובין. תא זה חיוני כאשר הוא נמצא במערכת ההמופואטית. כי שם מיוצר ההמוגלובין. כאשר אותו תא נמצא במערכת העצבים המרכזית אנחנו מצפים שלא ייצור המוגלובין אלא ימלא תפקידים השייכים למוח. לכן בכל רקמה קיים מנגנון המבטל גנים לא רלבנטיים לאותה רקמה, ומשאיר את הגנים המבטאים את תפקידים של אותה רקמה. מנגנון זה הוא המתילציה. כלומר על ידי קשירת קבוצת מתיל דהיינו CH3 לגן, תבוטל פעילות אותו גן. קל להבין כי התהליך של מתילציה הוא אשר קובע את האופי של כול תא, הוא אשר קובע אם תא מסוים יהיה תא המופואטי, תא מוח, תא שריר או כול תא אחר.
ברור שמנגנון מסובך כמו מתילציה עלול להשתבש. שבוש במתילציה גורם לתסמונות Angelman ו Prader Willi. שבוש במתילציה אחראי גם להופעת תסמונת Widemann-Beckwith.
שינויים במתילציה תופעה הקשורה גם בתהליך ההזדקנות. סימון הגנים בקבוצות מתיל שונה גם בין תאומים זהים. גן מסוים יכול לעבור מתילציה חזקה וכתוצאה פעילות אותו גן תבוטל ואילו הגן המקביל אצל התאום הזהה, כביכול, יעבור מתילציהחלשה והגן עדיין יבטא פעילות.
שנויים אלא משמעותיים לגבי האדם בו הם מתרחשים, ומסבירים מדוע תאום זהה אחד, יפתח מחלות שונות מהתאום השני.
במאמר המצוטט, תמונות מרהיבות של כרומוזומים זהים של תאומים זהים צעירים, והבדלים בולטים בכרומוזומים של תאומים זהים כביכול במבוגרים.
המאמר האוריגינלי הופיע בעיתון Proceedings of the National Academy of Sciences והתקציר שתרגמנו נמצא ב Nature Medicine מחודש אוגוסט 2005 .
Growing older, growing apart Fraga et al. Proc Nat Acad Sci cited by Farrell A, Nature Medicine 2005;11:834
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!