יתכן והטיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם, עלול דווקא להגביר את הסיכון לשברים (NEJM)

להפתעת החוקרים, נמצא שטיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם (חסר בטסטוסטרון) קשור לעלייה ולא לירידה בסיכון לשברים, זאת בניגוד לממצאים קודמים. כך דווח במחקר שפורסם בכתב העת The New England Journal of Medicine.

ברקע למחקר החוקרים מציינים נתונים קודמים המצביעים על יתרונותיו של הטסטוסטרון לבריאות העצמות. עם זאת בעבר לא נעשו מחקרים ארוכי טווח ובעלי מדגם גדול הדרושים להערכה מדויקת של השפעתו על סיכון לשברים. על כן, החוקרים רצו לבחון את אמיתות תוצאות העבר על ידי בדיקת השפעת הטיפול בטסטוסטרון על תקרית השברים במדגם מייצג רחב בהרבה ממחקרים שנעשו קודם לכן.

המחקר נועד לבחון את השפעת הטיפול בטסטוסטרון על בריאות העצם בגברים מבוגרים עם היפוגונדיזם. במחקר סמיות כפולה (Double Blind Trial) השתתפו 5204 גברים בגילאים 45-80 עם מחלה או בסיכון למחלה קרדיווסקולרית. כמחצית טופלו בטסטוסטרון בעוד החצי השני טופל בפלצבו. תוצא משני היה השפעת הטיפול בטסטוסטרון על מחלות לב וכלי דם. ההנחה הראשונית של החוקרים הייתה שהטסטוסטרון ישפר את מבנה העצם ויפחית את הסיכון לשברים, כפי שנצפה במחקרים קודמים.

התוצאות הראו כי שברים קליניים התרחשו בלמעלה מ-3% בקבוצת הטסטוסטרון ולמעלה מ-2% בקבוצת הפלצבו (סיכון מיוחס של 1.43, רווח בר-סמך 95%: 1.04-1.97). נראה כי גברים בקבוצת הטיפול חוו שיעורי שברים גבוהים יותר בהשוואה לקבוצת הפלצבו. בעוד שהמחקר לא הראה סיכון מוגבר לאירועי קרדיווסקולריים חמורים בקבוצה שקיבלה טסטוסטרון לעומת קבוצת הפלצבו, טיפול בטסטוסטרון היה קשור לסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים, תסחיף ריאתי ופגיעה חריפה בכליות. מהתוצאות עולה כי טיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם אינו מפחית את הסיכון לשברים ואף עלול לגרום לעלייה בסיכון.

החוקרם מציינים כי ככל הנראה שהטסטוסטרון כשלעצמו אינו גורם הסיכון לשברים ויתכן שזו דווקא ההתנהגות הנובעת מהטיפול בטסטוסטרון. כלומר, יתכן והטסטוסטרון מגביר את הסיכון לפעילות גופנית לא זהירה, המקושרת לעלייה בסיכון לשברים. עם זאת, רעיון זה נותר בגדר השערה בלבד כיוון שהחוקרים לא בחנו את הנושא במחקרם.

החוקרים מסכמים וכותבים כי התוצאות מצביעות על הצורך בהערכה זהירה של הטיפול בטסטוסטרון, תוך שקול יתרונותיו וחסרונותיו והתחשבות באופי המטופל. הם מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים בכדי להבין טוב יותר את המנגנונים המובילים לתוצאות אלו ולאופן שבו ניתן לנהל באופן בטוח את טיפול בטסטוסטרון בקרב גברים עם היפוגונדיזם.

 

The New England Journal of Medicine, Jan 18, 2024

לכתבה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן