ממחקר חדש בחולים לאחר ניתוח מעקפים עולה כי אין הבדלים מובהקים בין גישה פתוחה או גישה אנדוסקופית לקצירת שתל ורידי בסיכון לאירועים לבביים מג’וריים, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שתל וריד ספנה הינו המוליך הנפוץ ביותר המשמש לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים. ההשפעה של טכניקת קצירת שתל ורידי על התוצאות הקליניות בטווח הארוך לא נבחנה היטב. במסגרת המחקר הנוכחי הם חילקו באקראי חולים שהיו מיועדים לניתוח מעקפים לקצירת שתל ורידי בגישה פתוחה או אנדוסקופית. התוצא העיקרי היה משלב אירועים לבביים מג’וריים, כולל תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי ורה-וסקולריזציה חוזרת. עוד בחנו החוקרים סיבוכים באתר הקצירה ברגל.
החוקרים חילקו באקראי 1,150 חולים ולאורך חציון מעקב של 2.78 שנים, התוצא העיקרי תועד ב-89 חולים (15.5%) בקבוצת קצירת שתל בגישה פתוחה וב-80 חולים (13.9%) במקרים בהם הקציר בוצע בגישה אנדוסקופית (יחס סיכון של 1.12, p=0.47). סך כולל של 46 חולים (8% בקבוצת ניתוח פתוח ו-6.4% מאלו בקבוצת גישה אנדוסקופית) הלכו לעולמם (יחס סיכון של 1.25, רווח בר-סמך 95% של 0.81-1.92). אוטם לבבי תועד ב-34 חולים (5.9%) לאחר קציר בגישה פתוחה וב-27 חולים (4.7%) מאלו בהם בוצע בגישה אנדוסקופית (יחס סיכון של 1.27; רווח בר-סמך 95% של 0.77-2.11) ורה-וסקולריזציה בוצעה ב-35 חולים (6.1%) ו-31 חולים (5.4%), בהתאמה (יחס סיכון של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 0.70-1.85).
זיהומים של הפצע ברגל תועדו ב-18 חולים (3.1%) בקבוצת קציר בגישה פתוחה וב-8 חולים (1.4%) באלו בהם הדבר בוצע בגישה אנדוסקופית (סיכון יחסי של 2.26, רווח בר-סמך 95% של 0.99-5.15).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר לא העידו על הבדלים משמעותיים בתוצאות ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לאחר קצירת שתל ורידי בגישה אנדוסוקפית או בגישה פתוחה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!