במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי קרוב ל-80% מהחולים לאחר השתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) למניעה שניונית לאחר החייאה עקב דום לב שרדו לפחות שנתיים לאחר מכן. עם זאת, למעלה מ-65% מהחולים נדרשו לאשפוז בתוך שנתיים ורבים נדרשו לאשפוז במוסד סיעודי מיומן.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התלואה והתמותה של חולים מבוגרים לאחר השתלת ICD במסגרת מניעה שניונית. הם זיהו 12,420 מבוטחי מדיקייר ממאגר National Cardiovascular Data Registry ICD Registry, לאחר השתלה ראשונה של ICD במסגרת מניעה שניונית בין השנים 2006-2009 ב-956 בתי חולים ברחבי ארצות הברית. הם בחנו את הסיכון לתמותה, אשפוז לבתי חולים ואשפוזים למוסד סיעודי מיומן לאורך שנתיים לפי קבוצות גיל שונות (65-69, 70-74, 75-79 ו-80 שנים ומעלה).
הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 75 שנים בעת השתלת ICD; 25.3% היו מתחת לגיל 70 ו-25.7% היו בגילאי 80 שנים ומעלה. בסיכומו של דבר, הסיכון לתמותה לאחר שנתיים עמד על 21.8%, כאשר הטווח נע בין 14.7% באלו מתחת לגיל 70 ועד 28.9% באלו בגילאי 80 שנים ומעלה (סיכון יחסי מתוקן של 2.01). ההיארעות המצטברת של אשפוזים עמדה על 65.4%, כאשר הטווח נע בין 60.5% באלו מתחת לגיל 70 ועד 71.5% באלו בגילאי 80 שנים ומעלה (סיכון יחסי מתוקן של 1.27).
ההיארעות המצטברת של אשפוזים למוסד סיעודי מיומן נעה בין 13.1% באלו מתחת לגיל 70 ועד 31.9% באלו בגילאי 80 שנים ומעלה (סיכון יחסי מתוקן של 2.67); הסיכון לאשפוז במוסד סיעודי היה הגבוה ביותר במהלך 30 הימים הראשונים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי כמעט 4 מכל 5 מבוגרים לאחר השתלת ICD למניעה שניונית שורד לפחות שנתיים. שיעורי האשפוזים לבתי חולים ולמוסדות סיעודיים מיומנים הוא גבוה, בפרט בחולים המבוגרים ביותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!