מיקום סטנט בעורקים כליליים בעלי קוטר קטן מביא לתוצאות קליניות ואנגיוגרפיות טובות, כך עולה מדיווח המתפרסם בגיליון ספטמבר של ה-American Journal of Cardiology.
החוקרים מציינים שמחקרים קודמים הוכיחו את התועלת של סטנט בעורקים כליליים בקוטר גדול מ-3 מ”מ בהשוואה לאנגיופלסטיה עם בלון. עם זאת קיימות עדיין מחלוקות בנוגע ליעילות ההליך בעורקים בקוטר קטן מ-2.5 מ”מ.
במחקר אקראי ופרוספקטיבי זה השוו החוקרים את הבטיחות והיעילות של טיפול בעורקים כליליים קטנים בסטנט מצופה הפרין בהשוואה לאנגיופלסטיה עם בלון. במחקר השתתפו 202 מטופלים עם תעוקת לב יציבה ולא-יציבה: 106 מטופלים הוקצו אקראית לטיפול בסטנט ו-96 לטיפול בבלון.
התוצאה העיקרית שנבחנה היתה הישנות ההצרות (restenosis) בעורק הכלילי, מצב שהחוקרים הגדירו כהיצרות של 50% לפחות בקוטר העורק כפי שנמדד בעזרת אנגיוגרפיה. תוצאות משניות שנבחנו היו מוות, אוטם בשריר הלב, שבץ וניתוח מעקפים כליליים.
שיעור ההצלחה, כפי שהתבטאה באנגיוגרפיה, היה 97.9% בקבוצת הסטנט לעומת 93.4% בקבוצת הבלון. שיעור ההצלחה הקלינית היה 90.6% בקבוצת הסטנט ו-88.7% בקבוצת הבלון. גם בשיעור האירועים שהתרחשו בזמן האשפוז נמצאה עדיפות לקבוצת הסטנט 9.4% לעומת 11.3% בקבוצת האנגיופלסטיה.
כעבור תקופת מעקב של 6 חודשים, נרשמו הבדלים משמעותיים ביותר בשיעור הרה-סטנוזיס כפי שהתגלה באנגיוגרפיה: 30% בקבוצת הסטנט לעומת 49% בקבוצת האנגיופלסטיה, הבדלים שהיו מובהקים סטטיסטית. הבדלים משמעותיים נמצאו אף בשכיחות הרה-וסקולריזציה של אותו עורק – 12.5% עם סטנט ו-23.6% עם בלון.
החוקרים מסכמים שבהשוואה ל-PTCA, טיפול אלקטיבי בסטנט בעורקים כליליים קטנים משפר משמעותית את התוצאות האנגיוגרפיות. כמו כן, הם מציינים את השיעור הגבוה יחסית של רה-סטנוזיס בשתי קבוצות הטיפול, ממצא שהם משייכים למספר הרב של חולים סוכרתיים שהשתתפו במחקר.
Am J Cardiol 2003;92:584-587
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!