החוקרים כללו במחקרם הפרוספקטיבי 933 מתבגרים בגיליאים 14-17 בשנת 1995 ואימהותיהם.
כפי שדווח בגיליון ספטמבר של American Journal of Psychiatry, הנבדקים הוערכו בתחילת המחקר ובערך 4 שנים מאוחר יותר. כמו כן הם נשאלו על נטיות אובדניות במהלך חייהם.
מחשבות אובדניות ללא נסיונות דווחו ב-31.9% מהאימהות ו-31.6% מהילדים; אחוזים תואמים של נסיונות התאבדות היו 2.3% ו-5.0%.
על פי תוצאות אנליזת רגרסיה לוגיסטית, הסיכוי למחשבות אובדניות היה בערך פי 5 בקרב צאצאים לאימהות אשר ניסו להתאבד, בעוד שאחוז נסיונות ההתאבדות היה גבוה פי 9.
היתה נטייה כלפי נסיונות התאבדות בגיל מוקדם יותר בצאצא לאימהות שניסו להתאבד בהשוואה לאלו ללא נטיות.
הסיכוי למחשבות אובדניות, אך לא לנסיונות, היו גבוהים רק במקצת בקרב ילדים לאימהות עם מחשבות אובדניות.
התאמה לחרדה אימהית, שימוש באלכוהול ודיכאון מג’ורי לא שינו משמעותית את התוצאות.
מידע לגבי האבות אינו זמין, אך החוקרים מאמינים כי הסיכון הגבוה בצאצאים כנראה אינו מוגבל לאימהות. למרות שאפשרי כי חיקוי יכול להסביר לפחות חלק מהממצאים, מחקרים אחרים הבודקים שאלה זו אינם תומכים בתיאוריה כי עלייה באובדנות היא בשל התנהגות חקיינית.
התוצאות לא מספקות הוכחה כנגד התיאוריה כי אובדנות עוברת בתורשה, ללא תלות בדכאון ופסיכופתלוגיות אחרות.
Am J Psychiatry 2005;162:1665-1671
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!