ממחקר חדש שפורסם בגליון אוגוסט של Diabetes Care עולה כי חולי סכרת אינם מצויים בסיכון מוגבר לסבול מדיכאון. ממחקר שני שפורסם באותו עיתון עולה כי אמהות לתינוקות המצויים בסיכון לסכרת מסוג 1, אינן נכנסות לדיכאון בעקבות אינפורמציה זו.
למרות שיש מחקרים שהראו עליה סיכון לדיכאון בקרב חולי סכרת, החוקרים משערים כי ייתכן שתחלואות ופקטורים נוספים אחראים לקשר זה.
החוקרים עקבו אחר 59,329 נבדקים ללא סכרת, 223 חולי סכרת מסוג 1 ו-958 חולי סכרת מסוג 2. המשתתפים עברו בדיקות לדיכאון באמצעות מדד Hospital Anxiety and Depression Scale.
לחולי סכרת היה סיכוי גבוה יותר לסבול מדיכאון (15.2% בקרב חולי סכרת מסוג 1, 19% בחולי סכרת מסוג 2, לעומת 10.7% בקבוצת הנבדקים שאינם סובלים מסכרת). עם זאת, בקרב חולי סכרת היה סיכוי גבוה יותר להופעת מחלה סומאטית כרונית אחת או יותר (60.5% בסכרת סוג 1, 74% בסכרת סוג 2, 31.8% בנבדקים שאינם סובלים מסכרת).
כאשר ניתחו את תוצאות המחקר, ללא תחלואות נוספות, לא נמצא סיכון מוגבר לדיכאון.
יתרה מזאת, בין חולי סכרת ובין הנבדקים שאינם סובלים מסכרת לא נמצא הבדל בפקטורים שונים הקשורים בדיכאון (רמת השכלה נמוכה, פעילות גופנית מעטה, תחלואה סומאטית והפרעה גופנית).
במחקר שני עקבו החוקרים אחר 192 אמהות לתינוקות שלאחר בדיקה גנטית נמצאו בסיכון בינוני עד גבוה לפתח סכרת מסוג 1. כאשר ריאיינו את האמהות חודש לאחר שנמסר להם על הסיכון של ילדם לסבול מסכרת, הן לא היו מדוכאות יתר לעומת האוכלוסיה הכללית. עם זאת, התוצאות היו גבוהות יותר עבור נשים ממיעוטים אתניים, נשים עם השכלה תיכונית ומטה ונשים שסבלו מדיכאון לאחר לידה.
דרכי ההתמודדות של האמהות ניבאו את תסמיני הדיכאון בתגובה לאינפורמציה כי ילדם מצוי בסיכון. שיעורים גבוהים יותר של דיכאון נרשמו בקרב נשים שהאמינו בתקוות שווא והאשימו את עצמן.
Diabetes Care 2005;28:1898-1909.
הערת מערכת:
המסקנה החשובה היא שחולה סוכרת מאוזן ללא מחלות נלוות יכול להנות מאיכות חיים מנטלית ורגשית נורמלית לחלוטין ולכן יש כאן סיבה נוספת חשובה מדוע כדאי להשקיע את המאמץ הכרוך בטיפול אינטנסיבי שמטרתו להשיג איזון ולהפחית הסיכון לסיבוכים ומחלות נלוות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!