ממחקר חדש שהוצג בכנס ה-23 של American Society for Bariatric Surgery עולה כי מדד סיכונים פשוט בן 5 נקודות מתאים לזיהוי חולים המצויים בסיכון מוגבר לתמותה לאחר הצרת קיבה.
סה”כ שיעורי התמותה לאחר ניתוח הצרת קיבה הם נמוכים מאוד, ועומדים על 0.5-2%. עם זאת, לא כל החולים חשופים לאותו סיכון, לכן החוקרים פיתחו שיטה לזיהוי החולים המצויים בסיכון מוגבר עוד לפני הניתוח.
החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי נתונים שנאספו בצורה פרוספקטיבית אודות 2075 חולים שעברו ניתוח להצרת קיבה בין 1995-2004. במחקר נכללו הן ניתוחים פתוחים והן לפרוסקופיה. אולם, החוקרים הוציאו מהמחקר מטופלים שעברו רוויזיה מאחר שאלו ידועים כבר כבעלי סיכון מוגבר לתמותה.
החוקרים זיהו 5 מאפיינים הקשורים בסיכון מוגבר לתמותה. בגברים, שהיוו 18.94% מאוכלוסיית המחקר, נמצא Odds Ratio של 2.795 לתמותה (P<0.0001). Odds Ratio עבור 50.12% מהאוכלוסיה עם BMI של 50 ומעלה, עמד על 3.600 (P=0.0004) ועבור 52.10% מהאוכלוסיה שסבלו מיל”ד, נמצא Odds Ratio של 2.783 (P=0.0016).
המדד הרביעי, Thromboembolic Event, היה נדיר באוכלוסיה, אך נראה כי היה בעל השפעה על התמותה. לכן, החוקרים שילוב גורמי סיכון אלו (כולל תסחיף ריאתי קודם, טיפול בפילטר, Obesity-Hyperventilation Syndrome, ו-Venous Stasis) תחת משתנה אחד שנקרא סיכון לתסחיף ריאתי. 7.18% מאוכלוסיית המחקר היה בסיכון לתסחיף ריאתי, ו-Odds Ratio לתמותה בחולים אלו עמד על 2.623 בהשוואה לאלו ללא סיכון לתסחיף ריאתי (P=0.0002).
לסיום, החוקרים אילצו לכלול גם את הגיל במודל, מאחר שהוא עמד בקורולציה ישרה עם סיכון מוגבר לתמותה במספר מחקרים, למרות שהיה בעל משמעות גבולית בלבד במדגם הנוכחי. Odds Ratio במדגם הנוכחי באלו שהיו בני 45 ומעלה עמד על 1.642 (P=0.0438).
בבדיקת כלל האוכלוסיה נמצא כי מדד סיכון מוגבר עמד בקורולציה ישרה עם סיכון מוגבר לתמותה. עם זאת, 365 החולים עם 0 נקודות, היה גם בעל סיכון של 0% לתמותה, דבר שלא ניתן לקבוע עבור ניתוח הצרת קיבה. יתרה מזאת, הקבוצה בעלת הסיכון הגבוה ביותר היתה קטנה מאוד, עם 18 חולים בלבד, ולכן הסיכון המספרי לתמותה היה קרוב לוודאי בלתי-אמין. בכדי להתגבר על מכשולים אלו, החוקרים סיווגו את הקבוצות כך שקבוצה A כללה את החולים עם ציון 0 או 1 (n=957, 3 מקרי תמותה), קבוצה B, שכללה חולים עם ציון 2-3 (n=999, 19 מקרי תמותה), וקבוצה C בה נכללו חולים עם ציון 4-5 (n=119, 9 מקרי תמותה). שיעורי התמותה עמדו על 0.31% בקבוצה A, 1.90% בקבוצה B, ו-7.56% בקבוצה C.
החוקרים זיהו 5 פקטורים טרום-ניתוחיים הקשורים בסיכון לתמותה, המבדילים בין חולים בסיכון גבוה וסיכון נמוך, למרות שיש לבדוק את הנתונים הללו באוכלוסיות אחרות. החוקרים מקווים שמחקר זה יספק מסגרת לדיון באשר לסיכון בניתוחי הצרת קיבה.
הניסיון לזהות את הסיכון דומה לבעיה שניצבה בפני מנתחי לב לפני 30 שנה. באותו זמן, Society for Thoracic Surgeons ביססו מסד נתונים, שכולל כיום למעלה מ-2.1 מיליון חולים. מסד הנתונים איפשר למנתחים להעריך את תכנית הניתוח ולהבין ולהעריך את הסיכונים בכל חולה.
בהתייחסות למחקר הוצב דגש על הערך של דירוג סיכונים שכזה, ייתכן מאוד שלמידע כי הניתוח כרוך בסיכון של 5% לתמותה (ולא 0.5% כמצוטט) תהיה השפעה על ההחלטה של החולה אם להמשיך עם הניתוח. בנוסף, אם ערכי BMI גבוהים קשורים בסיכון מוגבר לתמותה, ייתכן שיש מקום להמליץ על ירידה במשקל לפני הניתוח.
ניתוח הסיכונים הזה מפריך את הטיעונים לפיהם יש לשמור את הפרוצדורה עד שאין לחולה אפשרויות נוספות. יש להמליץ על הניתוח לחולים כאשר הם צעירים ועדיין יחסית בריאים.
ASBS 23rd Annual Meeting: Abstract 2. Presented June 29, 2006.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!