כדי לענות על השאלה האם מטופלים המקבלים תרופות גנריות או בעלות שם מסחרי מועדף דבקים יותר בטיפול ממושך מאשר אלה שמקבלים תרופות ללא שם מסחרי מועדף, נבחן במשך שנתיים תחום דרישות בתי המרקחת בנוגע ל- 6 תרופות (סה”כ 7532 מרשמים).
התרופות נלקחות עבור טיפול ממושך והינן: מעכבי 3-הידרוקסי-3-מתילגלוטריל קו אנזים A רדוקטאז, חסמי תעלות סידן, אמצעי מניעה אוראלים, קורטיקוסטרואידים הנשאפים דרך הפה, חסמי הרצפטור לאנגיוטנסין ומעכבי האנזים המחליף אנגיוטנסין.
צוות החוקרים בחן את דבקות המטופלים ביחס של הימים שכוסו (PDC) בכל קבוצת תרופות בשנה הראשונה לטיפול. בנוסף, הוערך כיצד מעמד הנוסחא של המרשם המקורי של התרופה (מועדף או לא) השפיע על ה- PDC דבקות הולמת בטיפול.
מתוך סך כל המרשמים החדשים שמולאו עבור קבוצה אחת מקבוצת התרופות שנבדקו: 23.2% היו עבור תרופות ללא שם מסחרי מועדף, 58.1% לתרופות בעלות שם מסחרי מועדף ו- 18.7% עבור תרופות גנריות.
PDC היה ב- 12.6% גבוה יותר במטופלים שהתחילו את הטיפול בתרופות גנריות לעומת תרופות ללא שם מסחרי מועדף.
PDC היה ב- 8.8% גבוה יותר במטופלים שהתחילו את הטיפול בתרופות בעלות שם מסחרי מועדף לעומת תרופות ללא שם מסחרי מועדף.
למטופלים שהתחילו את הטיפול בתרופות גנריות או בעלות שם מסחרי מועדף היו סיכויי דבקות גבוהים יותר של 62% ו- 30% בהתאמה לעומת תרופות ללא שם מסחרי מועדף.
לסיכום, מתן מרשם לתרופות גנריות או לתרופות מועדפות במסגרת טיפול ממושך קשור לדבקות בטיפול בקרב המטופלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!