אחד מכל עשרה חולים לאחר ניתוח לב-חזה אשר קיבלו טיפול באופיואידים בעת השחרור מבית החולים המשיכו בטיפול התרופתי למשך לפחות שלושה חודשים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Cardiology.
מטרת המחקר הייתה לבחון את שיעור החולים שלא טופלו באופיואידים ופיתחו תלות ממושכת באופיואידים לאחר ניתוח לבבי. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל נתונים אודות 35,817 חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (71.7%) וניתוח מסתם לבבי (28.3%). כל החולים לא קיבלו טיפול באופיואידים במהלך 180 הימים שקדמו לפרוצדורה וניפקו מרשם לטיפול באופיואידים בתוך 14 ימים לאחר הניתוח.
שימוש ממושך באופיואידים זוהה ב-9.6% מכלל החולים והיה נפוץ יותר באלו לאחר ניתוח מעקפים, בהשוואה לאלו לאחר ניתוח מסתם לבבי (10.2% לעומת 8.1%).
בהשוואה לחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים אשר לא השתמשו באופיואידים לאורך זמן (23,064 חולים), אלו לאחר הניתוח עם שימוש ממושך באופיואידים (2,609 חולים) היו מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 62.9 שנים לעומת 61.6 שנים, בהתאמה) ושיעור הגברים היה גבוה יותר (81.3% לעומת 76.6%).
בקרב חולים לאחר ניתוח מסתם לבבי, אלו שנטלו טיפול ממושך באופיואידים (821 חולים), בהשוואה לאלו שלא נטלו טיפול זה לאורך זמן (9,343 חולים) היו גם כן מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 63.2 שנים לעומת 61.2 שנים, בהתאמה), עם שיעור גבוה יותר של גברים (68.3% לעומת 62.2%, בהתאמה).
בקרב חולים שקיבלו מרשם לטיפול במינון מקביל למעל 300 מ”ג של מורפין בעת השחרור מבית החולים תועד סיכון מוגבר משמעותית לשימוש ממושך ותלוי-מינון באופיואידים, בהשוואה לאלו שקיבלו מרשם למינונים נמוכים יותר.
החוקרים כותבים כי ניהול כאב לאחר-ניתוח ללא שימוש באופיואידים מתחיל בהדרכה לפני הניתוח לקביעת יעדים מציאותיים אודות כאב לאחר-ניתוח. הם מכירים בכך שחלק מהחולים עשויים להידרש לאופיואידים בעת השחרור לתקופת זמן מוגבלת ומסיבה זו קביעת יעדי כאב לפני ניתוח היא חיונית ומהווה תחום למחקר נוסף.
JAMA Cardiol. Published online June 17, 2020.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!