מנתונים חדשים אודות חולים שטופלו במעכבי בקרה חיסונית עולה כי כאחד מכל חמישה חולים פיתח הפרעה בתפקודי בלוטת התריס, כאשר 13.4% מהמטופלים אובחנו עם תת-פעילות של בלוטת התריס ו-9.5% אובחנו עם פעילות-יתר של בלוטת התריס, כך מדווחים חוקרים במהלך הכנס הווירטואלי מטעם ה-Endocrine Society.
החוקרים אספו נתונים מרשומות רפואיות אודות למעלה מ-1,100 חולים אשר טופלו במעכבי בקרה חיסונית במרכזים אקדמיים בארצות הברית בין השנים 2012-2018. הם לא כללו במחקר חולים עם היסטוריה של סרטן בלוטת התריס או הפרעה קודמת בתפקודי בלוטת התריס.
הפרעה חדשה בתפקודי בלוטת התריס הוגדרה בנוכחות רמות TSH או free T4 חריגות, או התחלת טיפול תרופתי להפרעה בתפקודי בבלוטת התריס, דוגמת טיפול חליפי, Methimazole, או Propylthiouracil.
הממאירויות הנפוצות שטופלו במעכבי בקרה חיסונית כללו מלנומה (32%) וסרטן ריאות מסוג NSCLC (13%). Pembrolizumab (קיטרודה) היה התכשיר הנפוץ ביותר בשימוש (45%), לאחריו Nivolumab (אופדיבו) (20%) ופחות מ-10% מהחולים קיבלו תכשירים אחרים ממשפחת מעכבי בקרה חיסונית, כולל Atezolizumab (טיסנטריק), Durvalumab (אימפינזי) ו-Ipilimumab (יירבוי).
מהנתונים עולה כי 19% מהחולים פיתחו הפרעה על-רקע חיסוני בתפקודי בלוטת התריס, כאשר מבין אלו, 13.4% אובחנו עם תת-פעילות של בלוטת התריס ו-9.5% אובחנו עם פעילות-יתר של בלוטת התריס.
הסיכון להפרעה חדשה בתפקודי בלוטת התריס היה קשור באופן מובהק סטטיסטית עם סוג הממאירות, גם לאחר תקנון לגיל, מין וסוג הטיפול התרופתי. סך כולל של 40% מהמטופלים במעכבי בקרה חיסונית בסרטן סרטן כליות פיתחו הפרעה בתפקודי בלוטת התריס השיעור הגבוה ביותר מבין כלל המחלות הממאירות. מצד שני, רק 10.2% מהמטופלים במעכבי בקרה חיסונית בשל גליובלסטומה פיתחו הפרעה בתפקודי בלוטת התריס.
הסיכון להפרעה בתפקודי בלוטת התריס היה גם גבוה יותר כאשר ניתן משלב מעכבי בקרה חיסונית – בפרט שילוב Ipilimumab עם Nivolumab, אשר לווה בשיעור הפרעות בתפקודי בלוטת התריס של 31%. שיעורי הפרעה בתפקודי בלוטת התריס בקרב מטופלים ב-Pembrolizumab, Nivolumab, או Ipilimumab בלבד עמדו על כמחצית משיעור זה.
מתוך כנס ENDO2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!