מנתונים שפורסמו בכתב העת Bone עולה כי לטיפול במשך עד 10 שנים ב-Denosumab (פרוליה) תועלת במניעת שברים העולה על הסיכון משנית לאירועים חריגים על-רקע הטיפול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפולים נוגד-ספיגה מפחיתים את הסיכון לשברים; עם זאת, עיכוב ארוך-טווח של ספיגת עצם עשוי להוביל גם לסיבוכים חמורים בשלד, דוגמת שבר אטיפי של עצם הירך ונמק של עצם הלסת. טיפול ב-Denosumab, נוגדן חד-שבטי הומאני כנגד RANKL, נבחן במחקר FREEDOM ובמחקר הארכה בן 7 שנים ולווה בשיעור נמוך של שברי חוליות ושברים לא-חולייתיים, עם שיעור נמוך של אירועים חריגים בשלד.
כעת, החוקרים ביקשו לבחון את היקף מניעת השברים על-רקע הטיפול התרופתי, ביחס לאירועים חריגים בשלד שתועדו לאורך 10 שנות טיפול ב-Denosumab. לצורך כך, הם יצרו קבוצת טיפול-דמה (פלסבו) היפותטית בשיטת תאום-וירטואלי, כך שניתן יהיה לחשב את השברים שנמנעו עם הטיפול ב-Denosumab (בהשוואה לקבוצת פלסבו וירטואלית), בהקשר של שברים אטיפיים של עצם הירך ונמק של עצם הלסת בקבוצת הטיפול ב-Denosumab.
החוקרים חישבו את שיעור השברים המתוקן לחשיפה לכל 100,000 שנות-אדם ומצאו כי בקבוצת הפלסבו הוירטואלית תועדו 3,180 שברים קליניים, 2,699 שברים אוסטיאופורטיים מג’וריים, 1,879 שברי חוליות ו-2,924 שברים לא-חולייתיים; מנגד, בקבוצת הטיפול ב-Denosumab תועדו 1,777 שברים קליניים, 1,525 שברים אוסטיאופורטיים מג’וריים, 901 שברי חוליות ו-1,528 שברים לא-חולייתיים. מנגד, בקבוצת הטיפול ב-Denosumab תועדו 5 מקרים ל-100,000 שנות-אדם של שבר אטיפי של עצם הירך ו-35 מקרים ל-100,000 שנות-אדם של נמק של עצם הלסת.
יחס תועלת-מול-סיכון (שברים שנמנעו לכל אירוע חריג שתועד) למניעת שברים קליניים עמד על 281 (שברים אטיפיים של עצם הירך) ועל 40 (נמק של עצם הלסת).
החוקרים מסכמים וכותבים כי על-בסיס מודל זה, הממצאים תומכים במתן Denosumab בטווח הארוך, כאשר התועלת במניעת שברים עולה על הסיכונים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!