הגבלת צריכת מזון לחלון של כעשר שעות בכל יום מעודדת ירידה במשקל ומסייעת בשיפור הפרעות קרדיו-מטבוליות בנשים עם תסמונת מטבולית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Cell Metabolism.
במודלי חיות, הגבלת זמן ההאכלה עשויה למנוע ולהביא לנסיגה במרכיבים של מחלות מטבוליות. מחקרים ראשוניים בבני אדם מצאו כי אכילה מוגבלת בזמן עשויה להפחית את הסיכון למחלות מטבוליות בנבדקים בריאים. עם זאת, חולים עם אבחנה של תסמונת מטבולית לעיתים קרובות נוטלים טיפול תרופתי ומעולם לא נערך מחקר להערכת ההשפעה של שילוב אכילה מוגבלת בזמן עם טיפול תרופתי.
מדגם המחקר כלל 19 נשים עם תסמונת מטבולית תחת טיפול בסטטינים ו/או תרופות לאיזון לחץ דם, אשר נהגו לאכול בממוצע לאורך בחלון של 14 שעות ומעלה במהלך היממה. המשתתפות לקחו חלק בתכנית אכילה מוגבלת בזמן, כאשר הן היו נדרשו להגביל את צריכת המזון לחלון זמן של 10 שעות, במועד לפי בחירתן, למשך 12 שבועות (כך שנותרו 14 שעות צום כל לילה).
חשוב לציין, החוקרים לא התירו לנשים להפחית את הצריכה הקלורית או לשנות את הרגלי התזונה בכל אופן במהלך חלון הזמן בו הותר להן לאכול.
במהלך המחקר המשתתפות ירדו 3.3 ק”ג (כ-3%) ממשקל גופן, בהשוואה למצב בתחילת הדרך. השינוי הוביל לירידה של 3% במדד מסת הגוף (p=0.0001), כמו גם ירידה של כ-3% בשומן הגוף, כולל ירידה משמעותית של 3% בשומן ויסארלי וירידה של 4% בהיקף המותניים. מעניין לציין, כי היקף המשקל שאיבדו המשתתפים היה דומה לזה שתועד עם הגבלת צריכת קלוריות והגברת פעילות גופנית.
לפעילות גופנית הייתה גם השפעה חיובית על פרופיל השומנים, עם הפחתת כולסטרול כולל, LDL ו-Non-HDL Cholesterol. לא נרשמו שינויים משמעותיים בלחץ דם סיסטולי או דיאסטולי. בקרב אלו עם רמות סוכר מוגברות בצום נרשמה ירידה משמעותית בריכוז המוגלובין מסוכרר.
מהנתונים עלה כי התערבות זו הובילה לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית של נשים עם תסמונת מטבולית תחת טיפול רפואי סטנדרטי. החוקרים מדגישים כי שיפורים אלו זוהו ללא תלות בשינוי כלשהו בפעילות גופנית ולא היו תלויים במשקל הגוף.
לסיכום, צום לסירוגין, או אכילה מוגבלת בזמן, עשוי לשמש כהתערבות משמעותית העשויה לסייע במאמצים לטיפול בתסמונת מטבולית.
Cell Metab. Published online December 5, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!