מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine עולה כי טיפול בטסטוסטרון בגברים עם ובלי היפוגונאדיזם מלווה בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין חשיפה קצרת-טווח לטסטוסטרון ובין הסיכון לתרומבואמבוליזם בגברים עם ובלי היפוגונאדיזם. החוקרים אספו נתונים אודות 39,622 גברים ממאגר IBM MarketScan Commercial Claims and Encounter Database ומאגר Medicare Supplemental Database בתקופה שבין תחילת ינואר 2011 ועד סוף דצמבר 2017, עם 12 חודשי מעקב. גברים עם תרומבואמבוליזם ורידי שנכללו במחקר היו ללא היסטוריה של מחלות ממאירות בתחילת הדרך.
החוקרים התאימו בין גברים בקבוצת המקרים ובין עצמם בתקופת ביקורת. הם הגדירו תקופות מקרים של 6 חודשים, 3 חודשים וחודש אחד לפני אירוע תרומבואמבוליזם ורידי, עם תקופות ביקורות מקבילות (6 חודשים, 3 חודשים וחודש אחד) במהלך ששת החודשים לפני תקופת המקרה. התוצא העיקרי היה אירוע תרומבואמבוליזם ורידי ראשון.
מדגם המחקר כלל 39,622 גברים (גיל ממוצע של 57.4 שנים), מהם 3,110 גברים עם עדות להיפוגונאדיזם.
במודלים מתוקנים לגיל, טיפול בטסטוסטרון בכל תקופות המקרה לווה בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי בגברים עם היפוגונאדיזם (יחס סיכויים של 2.32) וללא היפוגונאדיזם (יחס סיכויים של 2.02).
בקרב גברים ללא היפוגונאדיזם מתחת לגיל 65 שנים תועד סיכון נקודתי גבוה יותר לתרומבואמבוליזם ורידי עם טיפול בטסטוסטרון בנקודת הזמן של שלושה חודשים לפני המקרה (יחס סיכויים של 2.99), בהשוואה לגברים מעל גיל 65 שנים (יחס סיכויים של 1.68), אם כי אינטראקציה זו לא הייתה מובהקת סטטיסטית (p=0.14).
ממצאים אלו תומכים בנקיטת משנה זהירות בעת מתן טיפול בטסטוסטרון.
JAMA Intern Med 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!