מהמחקר האקראי הראשון להשוואת ניתוח TORS (Transoral Robotic Surgery) מול טיפול קרינתי בחולים עם קרצינומה של תאי קשקש של חלל הפה והלוע עולה כי קרינה מלווה בתוצאות טובות יותר במספר היבטים, כולל היכולת לבלוע, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Lancet Oncology.
מחקר ORATOR היה מחקר רב-מרכזי, בינלאומי, אקראי, בתווית-פתוחה, בשלב 2. המשתתפים גויסו משישה בתי חולים ברחבי קנדה ואוסטרליה, עם אבחנה של קרצינומה של תאי קשקש של חלל הפה והלוע בשלב T1-T2, N0-2. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול קרינתי (70 Gy, עם כימותרפיה במקרה של גידול N1-2) או TORS עם דיסקציה צווארית (עם או ללא טיפול כימו-קרינתי אדג’וונטי, בהתאם לפתולוגיה). התוצא העיקרי היה איכות החיים על-רקע בליעה לאחר שנה אחת, כפי שנקבע לפי מדד MDADI (MD Anderson Dysphagia Inventory).
מדגם המחקר כלל 68 חולים, כאשר 34 חולקו באקראי להתערבות הניתוחית ו-34 לטיפול קרינתי. חציון משך המעקב עמד על 25 חודשים בקבוצת הטיפול הקרינתי ועל 29 חודשים בקבוצת TORS עם דיסקציה צווארית.
מדד MDADI לאחר שנה אחת עמד בממוצע על 86.9 בקבוצת טיפול קרינתי ועל 80.1 בקבוצת TORS עם דיסקציה צווארית (p=0.042). תועד מספר גדול יותר של מקרים של נויטרופניה (18% לעומת 0%), אובדן שמיעה (38% לעומת 15%), טינטון (35% לעומת 6%) בקבוצת הטיפול הקרינתי, בהשוואה לקבוצת ההתערבות הניתוחית ומספר רב יותר של מקרים של טריזמוס בקבוצת ההתערבות הניתוחית (26% לעומת 3%).
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בקבוצת הטיפול הקרינתי כללו דיספאגיה (6 חולים), ירידה בשמיעה (6 חולים) ומוקוזיטיס (4 חולים), כולן היו בדרגה 3. בקבוצת ההתערבות הניתוחית תופעות הלוואי הנפוצות כללו דיספאגיה (9 חולים, דרגה 3 בכל המקרים) ומקרה תמותה אחד משנית לדימום לאחר הפרוצדורה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים לאחר טיפול קרינתי תועדו מדדי איכות חיים על-רקע יכולת בליעה שהיו טובים יותר שנה אחת לאחר הטיפול, בהשוואה לטיפול ניתוחי. עם זאת, ההבדל לא הצביע על שינוי בעל משמעות קלינית. דפוסי הרעילות היו שונים בין הקבוצות.
Lancet Oncology 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!