ממצאי מחקר חדש מעידים על קשר בין המוגלובין מסוכרר, מדד להערכת תנגודת לאינסולין, ובין פיברומיאלגיה. במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One כותבים החוקרים כי נתונים אלו עשויים להשפיע על הטיפול באוכלוסיית חולים זו.
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי, שכלל 23 חולים עם פיברומיאלגיה שטופלו במרכז יחיד. מטרתם הייתה לבחון ממצאים חריגים בבדיקות מעבדה ולהשוות את התוצאות בין 1,350 משתתפים ללא-סוכרת מקבוצת פרמינגהם ו-1,592 משתתפים בסקר NHANES (National health and Nutrition Examination Survey).
ההפרעה המעבדתית היחידה שזוהתה הייתה רמת המוגלובין מסוכרר מוגברת ב-23 חולים (גילאי 35-60 שנים, 21 נשים), אשר נכללה בפאנל האבחנתי לנוירופתיה היקפית. היבט חשוב של הסקירה כולל תיקון לגיל, שכן רמות המוגלובין מסוכרר מושפעות מגיל החולים וערך של 5.5% לדוגמא (הנחשב תקין לפי הקריטריונים הנוכחיים) עשוי להיות חריג בצעירים רבים.
רמות המוגלובין מסוכרר היו גבוהות יותר משמעותית ב-23 החולים הללו, בהשוואה לשתי קבוצות הביקורת, עם רמות גבוהות ב-0.59 יחידות בהשוואה למשתתפים במחקר Framingham Offspring Study וב-0.39 יחידות יותר מאלו שתועדו במשתתפים בסקר NHANES.
תת-קבוצה של 16 חולים טופלה במטפורמין במינון 500 מ”ג, פעמיים ביום, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, אשר כלל Norepinephrine Reuptake Inhibitors ו/או מייצבי ממברנות דוגמת Gabapentin או Pregabalin. היתר קיבלו טיפול סטנדרטי בלבד.
חציון מדד הכאב בתחילת המחקר עמד על 8 (בסולם של 11 נקודות). לאחר חשיפה למטפורמין, עם משך טיפול שנע בין 8 ועד 36 חודשים, מדדי כאב ירדו ל-4 נקודות בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, אך ל-0.25 בקבוצת הטיפול במטפורמין. מחצית מהחולים שטופלו במטפורמין דיווחו על הפוגה מלאה בכאב, דרגת שיפור שמעולם לא תוארה בשיעור כה גדול של חולי פיברומיאלגיה עם אחד הטיפולים הזמינים למחלה.
על-בסיס ממצאי המחקר החוקרים סבורים כי קיים קשר פתוגני בין תנגודת לאינסולין ובין פיברומיאלגיה. יתרה מזאת, הממצאים עשויים להשפיע על סוגים אחרים של כאב כרוני. הם מאמינים כי טיפול זה עשוי להיות פורץ דרך באוכלוסיה זו, מאחר והנתונים בנושא מאוד ברורים.
PLoS One 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!