בגברים עם נטיה גנטית לרמות גבוהות של טסטוסטרון אנדוגני ייתכן סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ואי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ.
מדגם המחקר כלל משתתפים ממוצא בריטי ואירופאי, בגילאי 40-75 שנים. באמצעות הקצאה אקראית מנדליאנית, החוקרים ניתחו וריאנטים גנטיים המנבאים רמות טסטוסטרון אנדוגני ואת הקשר עם תרומבואמבוליזם, אי-ספיקת לב ואוטם שריר הלב.
מבין 392,038 משתתפים ממאגר UK Biobank (גיל ממוצע של 57 שנים, 179,929 גברים), 13,691 אובחנו עם תרומבואמבוליזם, 1,688 עם אי-ספיקת לב ו-12,882 אובחנו עם אוטם שריר הלב.
מהנתונים עלה כי רמות טסטוסטרון בדם כפי שחוזו על-פי תשעה וריאנטים גנטיים מאזור JMJD1C בגברים נקשרו עם סיכון גבוה כפליים לתרומבואמבוליזם (יחס סיכויים של 2.09) ועליה של למעלה מפי שבע בסיכון לאי-ספיקת לב (יחס סיכויים של 7.81) לכל עליה ביחידה אחת של טסטוסטרון. עם זאת, לא זוהה קשר עם אוטם שריר הלב. בנוסף, החוקרים לא זיהו קשר בין רמות טסטוסטרון אנדוגני ובין התוצאים הללו בנשים.
בעוד שניתוח הנתונים אודות משתתפים במאגר UK Biobank לא הדגים קשר משמעותי עם אוטם שריר הלב, בניתוח נוסף של למעלה מ-170,000 גברים ונשים במחקר CARDIoGRAMplusC4D 1000, עליה ביחידה אחת של טסטוסטרון נקשרה מספרית עם עליה של 37% בסיכון לאוטם שריר הלב (יחס סיכויים של 1.37).
מנגד, כאשר החוקרים בחנו את רמות טסטוסטרון הצפויות על-בסיס וריאנטים גנטיים מאזור SHBG, הם לא זיהו קשר עם הסיכון לתרומבואמבוליזם, אי-ספיקת לב, או אוטם שריר הלב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לרמות אנדוגניות של טסטוסטרון עשוי להיות תפקיד חשוב בסיכון לתרומבואמבוליזם, אי-ספיקת לב ואוטם שריר הלב בגברים.
The BMJ 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!