מהמחקר הגדול ביותר מסוגו להערכת הגורמים הגנטיים והקליניים בסיכון לשבר אוסטיאופורוטי, רק נטיה גנטית לצפיפות עצם נמוכה זוהתה כגורם העשוי לשחק תפקיד סיבתי, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת BMJ. מעניין לציין כי נטיה גנטית לרמות ויטמין D נמוכות וצריכת סידן משוערת ממוצרי חלב לא נקשרו עם הסיכון לשברים.
החוקרים התבססו על נתונים אודות למעלה מ-37,800 שברים ויותר מ-227,000 ביקורות וזיהו 15 אתרים גנטיים הקשורים עם הסיכון לשברים. לאחר מכן, הם שחזרו את הממצאים בלמעלה מ-147,000 מקרי שברים ו-150,000 ביקורות.
מבין 15 האתרים שנקשרו עם שברים, כולם נקשרו עם צפיפות עצם ומופו לצברי גנים במסלולים המשחקים תפקיד חשוב בביולוגיה של העצם או במסלולים חדשים.
ניתוח סטטיסטי הדגים השפעה ברורה של צפיפות העצם על הסיכון לשברים. ירידה של סטיית תקן אחת בצפיפות העצם של צוואר הירך, שמקורה בבסיס הגנטי, לוותה בעליה של 55% בסיכון לשבר.
כוח האחיזה בידיים, מדד עזר למסת שריר, נקשר בקשר שלילי עם הסיכון לשברים, אך ממצא זה לא נותר מובהק סטטיסטית לאחר ניתוחים סטטיסטיים נוספים.
למרות עוצמה סטטיסטית גבוהה, אף אחד מבין המשתנים הבאים וגורמי הסיכון המוכרים (דוגמת, דלקת מפרקים שגרונית וגורמים אחרים לאוסטיאופורוזיס משנית), או כל אחד מגורמי הסיכון הקליניים (רמות ויטמין D, צריכת סידן ממוצרי חלב, סוכר בצום, סוכרת מסוג 2 ומחלה כלילית) לא נקשרו בקשר סיבתי משמעותי עם הסיכון לשברים.
ממצאי המחקר מספקים עדות כנגד השפעה סיבתית של מספר גורמי סיכון קליניים לשברים ומדגים שוב כי אין קשר בין נטיה גנטית לרמות ויטמין D נמוכות וצריכת סידן ממוצרי חלב ובין סיכון לשברים. עם זאת, ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של צפיפות עצם נמוכה בפתופיזיולוגיה של הסיכון לשברים.
ממצאי המחקר מאשרים כי צפיפות המינראלים של העצם הינו הגורם החשוב ביותר בהערכת הסיכון לשברים וכי גישות מניעה המכוונת להעלאת או שמירת צפיפות העצם הן בעלות סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר.
BMJ 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!