בחולים עם ספונדילוארתריטיס שיעורי התמדה (Retention Rates) גבוהים לטיפול תרופתי, עם שיעורי התמדה גבוהים יותר עם טיפול ב-Infliximab (רמיקד), בהשוואה ל-Etanercept (אנברל), כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת International Journal of Rheumatic Diseases.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות בתנאי עולם-אמיתי את שיעורי ההתמדה לטיפול במעכבי TNF, כולל Etanercept, Adalimumab (יומירה) ו-Infliximab כטיפול ביולוגי קו-ראשון בחולים עם ספונדילוארתריטיס אקסיאלי ולהעריך את החלפת הטיפול למעכב TNF אחר במקרה של כשלון טיפול.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של חולים עם SpA (Spondyloarthritis) אשר טופלו ב-Etanercept, Infliximab, או Adalimumab בין 2001 ועד פברואר 2015.
מבין 249 חולים עם ספונדילוארתריטיס (135 מקרים הדמייתיים, 114 מקרים לא-הדמייתיים), 102 חולים טופלו ב-Etanercept, 62 טופלו ב-Adalimumab ו-85 טופלו ב-Infliximab. בסך הכול, החוקרים זיהו 103 מקרי הפסקת טיפול.
שיעורי התמדה על הטיפול ב-Infliximab עמדו על 67%, עם Adalimumab שיעורי ההתמדה עמדו על 59% ועם Etanercept תועדו שיעורי התמדה של 56% לאחר שלוש שנים; לאחר חמש שנים שיעורים אלו עמדו על 62%, 42% ו-47%, בהתאמה. שיעורי ההתמדה לטיפול לאחר שמונה שנים עמדו על 55%, 42% ו-24%, בהתאמה, ועל 53%, 42% ו-12% לאחר עשר שנים, בהתאמה.
מניתוח רב-משתני עלה כי גורמים שניבאו התמדה על הטיפול כללו: מדד BASDAI נמוך (יחס סיכון של 1.02), רמות CRP גבוהות (יחס סיכון של 0.98), טיפול נלווה בתרופות ממשפחת DMARD (Disease-Modifying Anti-Rheumatic Drugs, יחס סיכון של 0.4), וספונדילוארתריטיס הדמייתית (יחס סיכון של 1.5).
בסיכומו של דבר, 61 חולים החליפו לטיפול במעכב TNF אחר.
לא תועדו הבדלים בין שלושת מעכבי TNF בכל הנוגע לחציון משך ההתמדה בטיפול, אם כי שיעורי ההתמדה היו גבוהים יותר באלו שהחליפו מטיפול בנוגדן חד-שבטי אחד לנוגדן אחר.
ממצאי המחקר מעידים על שיעורי ההתמדה גבוהים לטיפול בחולים עם ספונדילוארתריטיס, עם שיעורים גבוהים יותר לטיפול ב-Infliximab, בהשוואה ל-Etanercept.
Int J Rheum Dis. 2018 Aug 30
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!