ירידה בצפיפות עצם לאחר הפסקת טיפול בהורמון גדילה (J Clin Endocrinol Metab)

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ארוך-טווח בהורמון גדילה מלווה בעליה בצפיפות המינראלים של העצם, אך זו יורדת לאחר הפסקת טיפול במבוגרים צעירים שנולדוקטנים לגיל ההיריון.

החוקרים בחנו את מדדי BMD (Bone Mineral Density) ו-BMAD (Bone Mineral Apparent Density) לאורך הזמן במבוגרים צעירים שנולדו קטנים לגיל ההיריון וקיבלו טיפול בהורמון גדילה במהלך הילדות עד גיל 21. הם השוו תוצאות אלו אל מול התוצאות במבוגרים צעירים שנולדו קטנים לגיל ההיריון עם קומה נמוכה ממושכת, שמעולם לא טופלו בהורמון גדילה ועם אלו שתועדו במבוגרים צעירים בריאים, שנולדו בגודל תקין לגיל ההיריון.

בתום הטיפול בהורמון גדילה, צפיפות העצם המשוערת הייתה בטווח התקין, אך נמוכה יותר משמעותית ממדד SDS (Standard Deviation Score) אפסי הן בגברים (0.40-) והן בנשים (0.51-). רמות אלו היו טובות יותר משמעוית מצפיפות העצם שנמדדה בתחילת הטיפול.

שישה חודשים לאחר הפסקת הטיפול בהורמון גדילה, בגברים תועד שיפור קל בצפיפות העצם (עד 0.30-), לאחר מכן חלה ירידה איטית במהלך חמש השנים הבאות (עד 0.59-). צפיפות העצם בנשים לא השתנה באופן משמעותי במהלך חמש השנים שלאחר הפסקת טיפול בהורמון גדילה.

מדדי BMAD בעמוד השדרה המותני לא השתנו משמעותית במהלך ששת החודשים לאחר הפסקת טיפול בהורמון גדילה בגברים או בנשים, אך החלו לרדת 18 חודשים לאחר מכן בגברים ו-2-5 שנים לאחר מכן בנשים, כך שחמש שנים לאחר הפסקת טפול בהורמון גדילה עמדו על 0.38- בגברים ועל 0.55- בנשים.

חמש שנים לאחר הפסקת טיפול בהורמון גדילה, רק ב-1.3% מהמשתתפים במחקר תועד מדד SDS של BMD של 2- או פחות, ממצא דומה לצפוי באוכלוסיית הייחוס. בדומה, שיעור הנבדקים עם מדד SDS של BMAD של 2- או פחות לא היה שונה משמעותית מהצפוי.

בתום תקופת המחקר, במבוגרים צעירים שנולדו קטנים לגיל ההיריון וטופלו בהורמון גדילה תועדו גם כן מדדי BMD ו-BMAD דומים לביקורות שנולדו קטנים לגיל ההיריון ולא טופלו בהורמון גדילה.

ממצאים אלו מבטיחים כי במבוגרים שנולדו קטנים לגיל ההיריון, הסיכון לאוסטיאופורוזיס אינו מוגבר. עם זאת, החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את השינוי בצפיפות העצם עם הגיל ואת ההשלכות הקליניות בטווח הארוך.

J Clin Endocrinol Metab 2017

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן