במאמר שפורסם בכתב העת JAMA קוראים מומחים לנקוט משנה זהירות בהחלטה על תוספת טיפול ADT (Androgen-Deprivation Therapy) לטיפול קרינתי בגברים עם סרטן ערמונית מקומי, הסובלים בנוסף מתחלואה נלווית בדרגה בינונית-עד-חמורה. לטענתם, טיפול ADT עלול להביא לתמותה מוקדמת, מכל סיבה ובשל התקפי לב.
מדגם המחקר כלל גברים עם סרטן ערמונית ומדד גליסון של 4+3 ומעלה, חדירה מחוץ לקופסית, חדירה לשלפוחית הזרע, או רמות PSA גבוהות. הטיפול הסטנדרטי במקרים אלו של סרטן ערמונית כולל שילוב של ADT עם טיפול קרינתי.
עם זאת, עלו חששות כי לא כל הגברים מגיבים היטב לטיפול הנ”ל. באופן ספציפי, החוקרים שיערו כי תחלואה נלווית עשויה להגדיל את ההשפעות השליליות של הטיפולים לממאירות, בעיקר ADT. במחקר הנוכחי, שנערך בשישה מרכזים באזור בוסטון בין 1995-2001 חולקו באקראי 206 גברים לטיפול קרינתי בלבד במשך שישה חודשים או טיפול קרינתי בשילוב עם ADT.
חציון משך המעקב עמד על למעלה מ-16 שנים והגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 72 שנים.
מהתוצאות עולה כי בגברים שהיו פגיעים מבחינה רפואית, טיפול קרינתי בלבד היה טוב יותר במונחים של הישרדות כוללת והישרדות לבבית.
מניתוח רב-משתנים שכלל 49 גברים עם תחלואה בינונית-עד-חמורה עלה כי שיעורי התמותה הכוללים היו נמוכים יותר עם טיפול קרינתי בלבד, בהשוואה לטיפול קרינתי עם ADT (יחס סיכון של 0.36, P=0.001), כמו גם תמותה לבבית (יחס סיכון של 0.17, p<0.001). לא תועדו הבדלים בתמותה עקב סרטן ערמונית בין שתי הקבוצות.
מנגד, מניתוח רב-משתנים שכלל 157 גברים בריאים (או עם תחלואה מינימאלית), משלב ADT עם טיפול קרינתי היה טוב יותר מאחר ולווה בשיעורי תמותה מכל-סיבה נמוכים יותר (יחס סיכון של 1.51), כמו גם שיעורים נמוכים יותר של תמותה עקב סרטן ערמונית (יחס סיכון של 4.30), אם כי לא תועדו הבדלים בשיעורי תמותה לבבית .
להערכת מדד התחלואה הכוללת של כל משתתף, החוקרים התבססו על מדד ACE-27 (Adult Comorbidity Evaluation 27), מדד תקף בחולי סרטן. מדד זה שימש לדירוג רמת התחלואה הנלווית של מספר מצבים, כאשר מדד אפסי מעיד כי אין תחלואה נלווית ומדד של 3 מעיד על תחלואה חמורה.
במהלך 16 שנות המחקר, 76% מהמשתתפים במחקר הלכו לעולמם (156/206): 29 עקב סרטן ערמונית (19%), 39 עקב סיבות לבביות (25%) ו-88 מסיבות אחרות (56%). שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בגברים עם תחלואה מתונה או חמורה (94%), בהשוואה לאלו עם תחלואה מינימאלית (70%).
בסיכומו של דבר, לא זוהו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההישרדות לאחר 15 שנים בין חולים לאחר טיפול קרינתי בלבד ואלו לאחר משלב טיפול קרינתי עם ADT (27.6% לעומת 35.4%). אך תועדה השפעה הפוכה של הטיפול על ההישרדות בקבוצות החולים השונים שדורגו לפי תחלואה נלווית. עם זאת, התועלת הברורה של ADT בחולים ללא תחלואה נלווית לאחר טיפול קרינתי למחלה בסיכון מוגבר היא חשובה ומרגיעה.
בגברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה, תהליך קבלת ההחלטות מורכב במיוחד, מאחר וייתכן כי תידרש יותר מאפשרות טיפול אחד להשגת ריפוי. מאחר ואין נתוני יעילות השוואתיים, ישנן דעות שונות אודות העדיפות של גישה אחת על-פני אחרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!