פרקינסוניזם מביא לעליה משמעותית בסיכון לתמותה בחולי סכיזופרניה (מתוך כנס ה-EPA)

בהשוואה לביקורות, בחולים עם סכיזופרניה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של תחלואה גופנית, כאשר מנתונים חדשים עולה כי פרקינסוניזם הינו גורם סיכון משמעותי לתמותה באשפוז של חולי סכיזופרניה.

במחקר מקרה-ביקורת של אשפוזים לבתי חולים מצאו החוקרים כי התחלואה הנפוצה ביותר בחולי סכיזופרניה היא סוכרת מסוג 2. עוד זוהו 20 מחלות גופניות נוספות שהיו נפוצות יותר, רובן קשורות בסיבוכי סוכרת. מעניין לציין כי פרקינסוניזם זוהה כגורם סיכון מג’ורי לתמותה באשפוז בחולי סכיזופרניה.

אוכלוסיית המחקר כללה את כל האשפוזים לשלושה בתי חולים במנצ’סטר, בריטניה (כ-370,000) בין 1 בינואר, 2000, ועד 30 ביוני, 2012.

המדגם כלל 1,418 חולים שענו על הקריטריונים לאבחנת סכיזופרניה בעת האשפוז הראשוני. קבוצת הביקורת כללה 14,180 חולים תואמים בגיל ומין, שאושפזו לבתי החולים.

החוקרים זיהו חמישה ממצאים מרכזיים הנוגעים למחלות רקע המשפיעות על חולים מאושפזים עם סכיזופרניה. ראשית, בחולים אלו תועדה עליה של כמעט פי שתיים בשיעורי התמותה בבתי חולים (18%) בהשוואה לביקורות (9.7%) במהלך תקופת המעקב. חולים עם סכיזופרניה הלכו לעולמם בגיל צעיר יותר (בממוצע, 64.4 שנים לעומת 66.2 שנים, בהתאמה).

שנית, בחולי סכיזופרניה, בהשוואה לביקורות, תועד מהלך מחלה חמור יותר והישרדות קצרה יותר לאחר האשפוז הראשוני. בכלל אוכלוסיית החולים עם סכיזופרניה, ההישרדות הממוצעת עמדה על 1,895 ימים לעומת 2,161 ימים בקבוצת הביקורת.

שלישית, בחולי סכיזופרניה תועדה שכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות נוספות. מבין 21 המחלות שהיו נפוצות יותר באוכלוסיית המחקר, בהשוואה לביקורות, יחסי הסיכויים נעו בין 5.3 לשברים בצוואר הירך ועד 1.3 לאסתמה.

השכיחות של סוכרת מסוג 2 הייתה גבוהה יותר באופן חריג בחולי סכיזופרניה, בהשוואה לביקורות, כאשר שיעורי ההימצאות בחולי סכיזופרניה מאושפזים הייתה גבוהה כפליים (17.4% לעומת 8.5%, יחס סיכויים של 2.3).

עוד מצאו החוקרים כי בחולי סכיזופרניה שהלכו לעולמם, סוכרת הייתה המחלה הגופנית הנפוצה ביותר, ותרמה לכשליש ממקרי התמותה, זאת בהשוואה ל-16.9% ממקרי התמותה בביקורות.

פרקינסוניזם תועד ב-1.6% מאוכלוסיית המחקר, בהשוואה ל-0.4% מהביקורות (יחס סיכויים של 4.7). התופעה תוארה ב-5.5% מהחולים בקבוצת המחקר שהלכו לעולמם, אך רק ב-1.5% מהביקורות שהלכו לעולמם.

מעבר לפרקינסוניזם, גורם סיכון מג’ורי לתמותה בחולי סכיזופרניה, החוקרים פיתחו מודל שזיהה תשעה גורמי סיכון אחרים לתמותה, עם השפעה דומה על תמותה באשפוז בחולי סכיזופרניה, בהשוואה לביקורות. למרות שהשכיחות של גורמי הסיכון הללו הייתה שונה בין שתי הקבוצות, ההשפעה על תמותה באשפוז לא הייתה שונה כאשר מחלות אלו הופיעו בחולים באחת הקבוצות. רשימת המחלות כללה סוכרת מסוג 2, מחלת ריאות חסימתית-כרונית, דלקת ריאות, ברונכיטיס, אנמיה על-רקע חסר ברזל, סוכרת מסוג 1, אירוע מוחי איסכמי, אי-ספיקת כליות לא-ספציפית ומחלת כבד אלכוהולית.

מתוך כנס ה- European Congress of Psychiatry

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

טרמטיניב (Trametinib) הפחית דימומים תוך־מוחיים ומעבר אנדותלי־למזנכימלי במלפורמציות עורקיות־ורידיות מוחיות המושרות על ידי מוטציית KRASG12V בעכברים

טרמטיניב (Trametinib) הפחית דימומים תוך־מוחיים ומעבר אנדותלי־למזנכימלי במלפורמציות עורקיות־ורידיות מוחיות המושרות על ידי מוטציית KRASG12V בעכברים

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|11/10/2026

המחקר בדק אם עיכוב של מסלול MAPK/ERK באמצעות התרופה טרמטיניב (מעכב MEK) יכול למנוע את התפתחות הנגעים ולצמצם את תופעת ה־EndMT (מעבר אנדותלי-למזנכימלי), תהליך שבו תאי דם מאבדים את זהותם ותורמים לחולשת כלי הדם

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/09/2026

המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן