מתוצאות מחקר חדש עולה כי בהתאם לממצאים שעלו ממחקר WHI (Women’s Health Initiative), שילוב אסטרוגן עם פרוגסטין מלווה בשיעורי היארעות מוגברים לסרטן שד. מאחר שהפרוגנוזה לאחר האבחנה תחת טיפול הורמונאלי משולב דומה לפרוגנוזה באלו שאינן נוטלות טיפול זה, ניתן לצפות לעליה בשיעורי התמותה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקר WHI הינו מחקר אקראי, בו זוהו שיעורי היארעות ותמותה מוגברים עקב סרטן שד עם טיפול באסטרוגן ופרוגסטין. מנגד, מרבית המחקרים התצפיתיים קשרו בין אסטרוגן ופרוגסטין ובין פרוגנוזה טובה יותר של גידולי שד. להבנת ההבדלים הללו, החוקרים התמקדו בעוקבה ממחקר WHI תצפיתי שכללה משתתפות עם מאפיינים דומים לאלו שלקחו חלק במחקר הקליני.
החקורים זיהו כ-40,000 נשים לאחר-מנופאוזה ללא היסטוריה של כריתת רחם ובדיקת ממוגרפיה שלילית בתוך שנתיים, שלא נטלו טיפול הורמונאלי (כ-25,000 נשים) או כאלו שנטלו אסטרוגן עם פרוגסטין (כ-16,000 נשים).
לאחר תקופה ממוצעת של 11.3 שנים, עם 2,236 נשים שאובחנו עם סרטן שד, שיעורי ההיארעות היו גבוהים יותר במטופלות באסטרוגן עם פרוגסטין, בהשוואה לאלו שלא נטלו את הטיפול (0.60% לעומת 0.42%, שיעור שנתי, בהתאמה, יחס סיכון של 0.55, p<0.001). בנשים שהחלו בטיפול הורמונאלי סמוך למנופאוזה זוהה סיכון גבוה יותר לסרטן שד ירידה ליניארית בהשפעה ככל שגדל מרווח הזמן מהמנופאוזה (p<0.001). שיעורי ההישרדות לאחר סרטן שד, כפי שנקבעו מהאבחנה, היו דומים עם טיפול הורמונאלי משולב ואלו שלא קיבלו את הטיפול ההורמונאלי (יחס סיכון של 1.03).
ברמת האוכלוסייה, תועדו מעט יותר מקרי תמותה עקב סרטן שד (יחס סיכון של 1.32, p=0.15) ויותר מקרי תמותה מכל-סיבה לאחר סרטן שד (יחס סיכון של 1.65, p<0.001) בנשים שטופלו באסטרוגן עם פרוגסטין, בהשוואה לנשים שלא נטלו טיפול הורמונאלי.
לסיכום, מהתוצאות עולה כי טיפול הורמונאלי משולב מלווה בעליה בשיעורי היארעות של סרטן שד ומאחר והפרוגנוזה דומה לזו שבנשים שאינן נוטלות טיפול זה, ניתן לצפות לעליה בתמותה עקב סרטן שד.
J Natl Cancer Inst. 2013;105(8):526-535
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!