ככל שטיפול תרומבוליטי או אנגיופלסטיקה ניתנים מהר לאחר MI, כך הסיכויים, שהחולה יחווה גם שבץ, יורדים.
מחקרים, שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שפחות מ-1% ממקרי ה-MI מלווים בשבץ, אך ההופעה המשולבת של אירועים אלה יכולה להיות בעלת תוצאות הרסניות. העיתוי והסוג של הרה-ווסקולריזציה הקורונרית יכולים לשחק תפקיד חשוב בסיכון ללקות בשבץ, אך עד עתה לא נעשו מחקרים, שבדקו נושא זה.
במחקר הנוכחי, שפורסם במהדורת אוקטובר של Stroke, השתתפו יותר מ-90,000 חולים, שנכנסו למרשם ה-MI הלאומי. בערך מחצית מהחולים טופלו בעזרת טיפול תרומבוליטי והחצי השני עבר אנגיופלסטיקה.
שיעורי השבץ בבית החולים בקבוצות הטיפול התרומבוליטי והאנגיופלסטיקה היו 0.54% ו-0.31% בהתאמה. ככל שהזמן עד לרה-ווסקולריזציה עלה, כך עלה גם הסיכון ללקות בשבץ.
בניתוח רב משתנים, שהקיף 26 משתנים, מתן טיפול תרומבוליטי תוך 15 דקות מרגע ההגעה לחדר מיון הוריד את הסיכון ללקות בשבץ ב-42% בהשוואה לדחיות ארוכות יותר במתן הטיפול. בדומה לכך, שימוש באנגיופלסטיקה תוך 90 דקות מרגע ההגעה לחדר מיון גם הוא מוריד את הסיכון ללקות בשבץ, למרות שקשר זה לא הגיע למשמעות סטטיסטית.
החוקרים מצאו באופן מפתיע, שהיתרונות של טיפול רה-פרפוזיה מוקדם לא היו קשורים לשיפורים בתפקוד של חדר שמאל.
במאמר מערכת נלווה הועלתה השערה לגבי מדוע רה-פרפוזיה מוקדמת יכולה להוריד את הסיכון ללקות בשבץ. הדבר יכול להיות קשור לשימוש מוקדם בחוסמי בטא, אשר מוביל לירידה בפעילות הסימפטטית ובדלקת. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להבהיר את המנגנונים המעורבים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!