על פי סקר שנערך לאחרונה, רופאים רבים מתקשים למסור למטופליהם מידע שלילי בנוגע לפרוגנוזה שלהם, ורבים מהם נאבקים ברגשותיהם במהלך חילופי הדברים. עבודה זו, שפותחה כדי להעריך את הרגלי חשיפת הפרוגנוזה של אונקולוגים, הוצגה בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (the American Society of Clinical Oncology).
בראיון שנערך עימו מסר אחד החוקרים כי זהו תחום קשה מכיוון שמרבית הרופאים לא הוכשרו להתמודד עם נושאים אלו. לדבריו, לו עצמו ישנה הכשרה מעטה מאוד בתחום מלימודיו בבית הספר לרפואה ומההתמחות שעבר, למרות שאלו הן בדיוק הבעיות שעשויות לגרום לשחיקה מוקדמת ולאכזבה.
החוקרים סקרו יותר מ-1200 אונקולוגים. אחרי מסירת הודעה מוקדמת, קבוצת המחקר שלחה בדואר אלקטרוני שאלונים למדגם סיסטמתי של אונקולוגים בארה”ב. בערך 730 נסקרים השיבו על השאלון, כלומר שיעור תגובה של כ-60%.
החוקרים ציינו כי לעיתים קרובות מאוד אונקולוגים מבטאים רגשות שליליים הכוללים עצבות, כאב, דכאון, כאב לב, תחושת אובדן, אשמה, חרדה, דחק ואי-נוחות בנוגע לאופן שבו יגיבו המטופלים. החוקרים הוסיפו כי רופאים מוטרדים לעיתים קרובות משיחות קשות כאלה ורבים מהם מתארים אותן כמתישות ומרוקנות.
החוקר ציין בראיון כי ישנה תפיסה לפיה ככל שאונקולוגים הופכים למנוסים יותר, כך הם הופכים ליותר מנותקים, אולם עבודה זו מראה שלא כך הם פני הדברים. החוקר הוסיף כי עובדה זו מפתיעה במידה מסויימת ומדגימה את הצורך הגדול בהכשרה ובסמינרים בנושאי תקשורת.
עוד טען החוקר כי הוא עצמו הופתע מהתשובות הארוכות שנתנו האונקולוגים. לדבריו, ניכר כי הם השקיעו זמן רב בהבעת רגשותיהם ומחשבותיהם בעת שהם ענו על השאלון, ונראה כי מדובר בנושא שבנוגע לו רופאים כמהים לדבר על חוויותיהם.
החוקרים דיווחו כי 47% מהמגיבים תיארו תחושות שליליות כמו עצבות וחרדה, ו-31% ציינו כי הם חשו הזדהות רגשית, אהדה, חמלה, תמיכה או תחושת רוגע בעת גילוי הפרוגנוזה. סך הכל 14% דיווחו על תחושות חיוביות הכוללות אופטימיות, תקווה, תועלת, או הקלה, ו-11% דיווחו שהרגשות הנלווים היו אוביקטיביות, ניתוק או ניטראליות.
מרבית האונקולוגים שהשתתפו בסקר דירגו סרטן מתקדם באנשים צעירים בראש מעוררי הרגשות השליליים. מתוך המגיבים, 56% עוסקים ב- private practice, 23% ב- academic-based ו-20% במסגרות אחרות.
במהדורה החודשית של כתב העת לאונקולוגיה קלינית (the Journal of Clinical Oncology), מומחים בנושא דנים במורכבויות הקשורות במסירת בשורות רעות. אחד המומחים הסביר כי שיחות בהן יש מסירת בשורות רעות לרוב אינן מתקדמות באופן לינארי, מסודר או מתוכנן, מה שמקשה אף יותר על לימוד הטכניקות תוך שימוש בחומר כתוב בלבד.
המומחה הוסיף כי הניסיון הנצבר בהעברת קבוצות דיון מוצלחות מצביע על כך שבעוד שההנחיות יכולות להיות מוסברות, רופאים מפיקים את מירב התועלת מצפייה בדוגמאות של אסטרטגיות תקשורת בעלות ערך והדגמת כישורים בסיטואציות קליניות מציאותיות כדי להבין כיצד אסטרטגיות ותוכניות עשויות להיות שימושיות בהכנה למפגש, גם אם הבשורות הרעות היו צפויות וגם אם לא.
בנוסף, קבוצות דיון אלה מספקות למשתתפים הזדמנויות לתרגל יכולות חדשות ולקבל משוב והדרכה אישיים, דבר העוזר להם לפתח מערך מיומנויות שלתחושתם הינו יעיל, כך על פי המומחה. כפי שצוין בהמשך דבריו, הרי שבאותה מידה שטייסים רוכשים ניסיון בסימולטורים, כך גם למידת והשגת תחושת נוחות במיומנויות תקשורת מראש מאפשרת שימוש בבוא הרגע, קל וחומר כאשר הצורך הינו צפוי.
המומחים שניהלו את הדיון הדגישו את הייחודיות של כל מטופל ואת האתגר שהיא מציבה בפני רופאים המטפלים באינדיבידואלים.
בראיון שנערך עימו הוסיף החוקר מצוות מחקר השאלון כי הוא מסכים עם הדברים, ולדבריו רופאים אינם יכולים לטעות באם הם ישאלו מטופלים מה ברצונם לשמוע. הוא ציין כי יש מטופלים שיקבלו בברכה חשיפה מלאה בעוד שמטופלים אחרים יעדיפו להיחשף לפחות מידע, ולכן מטופלים יכולים לסייע בהדרכת הרופאים.
החוקר סיכם באומרו כי בעת הכנת השאלון, הוא שם רגשות תחת קטגוריה חיובית או שלילית, אבל במהלך השיחות עם האנשים הוא הבין כי חלק מהרגשות שהוא תייג כשליליות הן למעשה די טובות, שהרי תחושת עצב כלפי מטופלים עשוייה להיות דבר טוב מאוד.
ASCO 42nd Annual Meeting: Abstract 8520. Presented June 4, 2006.
J Clin Oncol. 2006;24:3217.
הערת המערכת: בעניין זה אנו ממליצים בחום לקרוא את סקירתו המאלפת של עורך מדור האורתופדיה “האמת, כל האמת ורק האמת”
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!