דלקת בוושט המלווה בהסננה של תאים אאוסינופילים, מחלה שנכנסה למודעות של הרופאים רק בעשור האחרון. עובדה זו משתקפת בסטטיסטיקה של אחד מבתי החולים לילדים הידועים בעולם, בית חולים לילדים בעיר פילדלפיה. בשנת 1994 אובחנו שם שני ילדים שחלו במחלה זו וכבר בשנת 2003 עלה מספר הילדים שאובחנו ל 72 מקרים. במאמר לפנינו, גסטרואנטרולוגים ואלרגולוגים מבית חולים זה מסכמים את ניסיונם שהצטבר בעשר השנים האחרונות כדי שנוכל גם אנחנו ללמוד להכיר ולאבחן מצב זה בחולים שלנו.
התופעה של הסננת אאוסינופילים בדופן הוושט מוכרת היטב, אך הוסברה באופן שגוי. עד שנת 1995 הממצא של עלייה במספר האאוסינופילים בדופן של הוושט נחשב כסימן לזרימה חוזרת מהקיבה לוושט Gastroesophageal reflux disease. בשנת 1995 חל המפנה. מאז ומתמיד נחשב האאוסינופיל כמאפיין של מחלות אלרגיות. מאז הסברה הייתה שגם בוושט האיאוסינופיל מצביע על אלרגיה כמו ביתר חלקי הגוף, ולא על נוכחות חומצת המלח בקצה התחתון של הוושט .
נבחרו שתי קבוצות חולים בהתאם לתלונתם העיקרית:-
בקבוצה הראשונה השתתפו חולים שהתלוננו על הרגשת עליית תוכן הקיבה בוושט – כלומר רפלוקס
בקבוצה השנייה נמצאו חולים שהתלוננו על קושי בבליעה – dysphagia
בשלב הראשון טופלו כל החולים בתרופות המעכבות את משאבת הפרוטונים, proton pump inhibitors המונעת יצירת חומצה בקיבה. כאשר לא הורגשה הטבה לאחר חודשיים טיפול, הועלתה האפשרות כי החולה לקה בדלקת אאוסינופילית בוושט.
האבחנה של דלקת אאוסינופילית בוושט מושתתת אפוא על הממצאים הבאים:-
בנוסף נרשמו הפרטים האישיים של החולה, פרטים על מחלה גסטרו-אינטסטינלית או אלרגית אצל החולה ומשפחתו. וכן נבדקה רמת אימונוגלובולין E בדם.
החוקרים מדווחים על 381 חולים בהם אובחנה דלקת הוושט איאוסינופילית. ב 82% התלונה העיקרית הייתה הרגשת זרימה חוזרת של מזון רפלוקס, או הקאות, כאבים ברום הבטן וצרבת. במספר חולים עם קושי בבליעה נמצאה הצרות קלה של הוושט בבליעת בריום, אך רק בחולה אחד הייתה היצרות שהתגלתה באנדוסקופיה ודרשה הרחבה של הוושט.
מהפרטים האישיים שנאספו התברר, חמישים אחוזים של החולים לקו במחלות אלרגיות נוספות, כולל אסתמה, נזלת כרונית, או דרמטיטיס אטופית. במעט פחות מחמישים אחוזים היו קרובי משפחה שלקו במחלות אלרגיות.
בבדיקה האנדוסקופית התברר שאצל שני שלישים מהחולים נמצאים שינויים מ?קרוסקופיים הנראים לעיין. השינויים היו :-
מראה של טבעות, מראה של פסים לאורך הוושט מלמעלה ועד למטה, פלאקים לבנים, או רבדים, מפוזרים בוושט.
לכל החולים נמצאו למעלה מ 20 איאוסיופילים בביופסיה של הוושט.
חמישים אחוז החולים טופלו בסטרואידים. הסטרואידים ניתנו בצורת כדורי מתיל-פרדניסולון פומי או בצורת aerosol של fluticasone propionate פעמיים ביום לתוך הפה. כעבור ארבע שבועות נלקחה מכל החולים ביופסיה שנייה. בביופסיה זו מספר האיאוסינופילים ירד לרמה תקינה.
מבחינה קלינית, הטיפול בסטרואידים הביא מזור.
תלונת הרפלוקס נעלמה וכן הקושי בבליעה.
רוב החולים לאחר סיום הטיפול, שבו והתלוננו תוך חצי שנה.
טיפול ב cromolyn sodium לא הועיל.
הוחלט על דרך טיפול חילופית – טיפול דיאטטי שהיה מוצלח יותר. החוקרים, בעזרת בדיקות עור, ניסו לזהות את המזונות האלרגניים ובהתאם נצטוו החולים לשמור על דיאטה. התלונות נעלמו באופן הדרגתי. במספר חולים לא ניתן היה לזהות את האלרגנים ואלה קבלו פורמולה אלמנטרית. מחמת הטעם הרע של פורמולות אלה, מספר חולים, בעיקר ילדים קטנים, קיבלו הזנה בזונדה. הטיפול הדיאטטי נמצא יעיל, התלונות הגסטרו-אינטסטינליות נעלמו ומספר האיאוסינופילים בביופסיה חזר לתקין.
חודש לאחר תחילת הדיאטה נלקחה ביופסיה נוספת וכאשר הביופסיה הייתה תקינה, הורשו החולים להחזיר בהדרגה מזון חדש אחד כל חמישה ימים. ניסיון דומה נעשה אצל חולים שקבלו פורמולה היפואלרגנית. אצל 16% התלונות חזרו, ולא ניתן היה לוותר על הפורמולה.
המזונות האלרגניים הנפוצים ביותר היו חלב, ביצים, מוצרי סויה, תירס, וחיטה.
הערות העורך: המסר העיקרי העולה ממאמר זה, שעלינו להודות כי שגינו באבחנה של רגישות למזון בעבר ועלינו להשתדל למנוע טעויות אלה בעתיד. בכל מקרה של רפלוקס, יש לברר האם רגישות למזון היא הגורם לתלונות. הוא הדין לגבי חולים המתלוננים על קשיים בבליעת המזון. המאמר לפנינו מדווח כי מספר החולים הרגישים למזון, עם רפלוקס או דיספגיה, הוכפל בארבעת השנים האחרונות ואין ספק כי יש לתלות זאת בעירנות המוגברת מצד הרופאים.
באשר הטיפול המומלץ בסטרואידים, ברוב המקרים ספק אם עצמת התלונה מצדיקה טיפול קיצוני זה. כאשר נשקל טיפול דיאטטי יש להתייעץ עם החולה או עם הוריו. יהיו חולים בהם עצמת התלונה מצדיקה טיפול דיאטטי, ויהיו חולים שיעדיפו את האי-נוחות ולא ירצו להיות מוגבלים בתפריט.
המאמר הופיע בעיתון Clinical Gastroenterology and Hepatology משנת 2005 כרך 3 דף 1198.
Eosinophilic esophagitis: A 10- year experience in 381 children. Liacurs CA, Spergel JM, Ruchelli E, et al Clin Gastroenterol Hepatol 23006;3:1198-1206
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!