תת-אנליזה של מידע שנאסף במסגרת מחקר ה-COMET מעידה כי פרפור פרוזדורים (AF) קשור לתוצאה קלינית ירודה בחולים הסובלים מכשל לב, במיוחד אם מדובר בתופעה חדשה. במחקר ה-COMET השתתפו 3029 חולים הסובלים מכשל לב כרוני. הנבדקים חולקו באקראי לקבלת carvedilol או metoprolol tartrate ונערך אחריהם מעקב במהלך תקופה ממוצעת בת 58 חודשים.
בתחילת המחקר, סבלו 600 (19.8%) מהחולים מפרפור פרוזדורים שנקשר לעליה מובהקת סטטיסטית בשיעור התמותה (ערך RR של 1.29; עם 95%CI, 1.12-1.48; ערך P<0.0001), בשיעור האישפוז או התמותה מכל סיבה שהיא (ערך RR של 1.25; עם 95%CI, 1.13-1.38), ובשיעור מקרי האישפוז בשל החמרה במצב כשל הלב או התמותה בשל גורם קרדיווסקולרי (ערך RR של 1.34; עם 95%CI, 1.20-1.52; ערך P<0.0001 בשני המקרים).
גורמי סיכון שנמצאו מובהקים היו מין זכר (88% לעומת 78%), עליה בגיל (65 לעומת 61 שנים), הופעת סימפטומים חמורים (דרוג NYHA גבוה יותר) ומשך ארוך יותר של בעית כשל הלב (P<0.0001 כל המקרים).
הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים נצפתה ב-580 חולים ונקשרה לעליה בסיכון לתמותה באופן תלוי בזמן (ערך RR של 1.99; עם 95%CI, 1.54-2.35; ערך P<0.0001) ללא תלות בטיפול שניתן לחולה ובשינויים בדרוג ה-NYHA שלו.
לאחר ביצוע אנליזה מרובת-משתנים של הסיכון לתמותה מכל גורם שהוא בחולים שבהם נמצא AF בהשוואה לחולים ללא AF בתחילת המחקר, נמצא כי AF איננו קשור עוד באופן בלתי-תלוי לתמותה. יתרונות מבחינת שיעור התמותה נשמרו במתן carvedilol (ערך RR של 0.836; עם 95%CI, 0.74-0.94; ערך P=0.0042).
החוקרים מסיקים כי בהשוואה ל-metoprolol נראה שמתן carvedilol מראה יתרון בחולים הסובלים מפרפור פרוזדורים. אולם, הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים בחולים המקבלים טיפול ארוך-טווח בחסמי ביתא נקשר לעליה מובהקת סטטיסטית בסיכון לתמותה ולמורבידיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!