מתן תוספת יומית של ויטמין E לקשישים הנמצאים במוסדות סיעודיים, אינה מגנה בפני זיהומים של דרכי הנשימה התחתונות, אולם מפחיתה את שיעור ההצטננויות (common colds). כך עולה ממחקר שפורסם ב- JAMA.
זיהומים של דרכי הנשימה שכיחים בקשישים, ובאוכלוסייה זו הם כרוכים בהתאוששות ממושכת, בסיבוכים ובתמותה רבים יותר, ובעומס על מערכת הבריאות. כמעט מחצית מאוכלוסיית הקשישים מגיעים למוסדות סיעודיים, ובחולים אלו שכיחות הזיהומים גבוהה עוד יותר.
השיעור הגבוה של זיהומים באוכלוסיית הקשישים קשור בנסיגה באיכות התגובה החיסונית. בעבר הודגם כי למצב התזונתי השפעה על המערכת החיסונית. על רקע זה ערכו החוקרים מחקר אקראי ומבוקר פלסבו שבדק את ההשפעה של מתן תוספת תזונתית של ויטמין E במשך שנה, על שכיחות הזיהומים הנשימתיים ביותר מ- 600 קשישים דיירי מוסדות סיעודיים.
הקשישים שנבחרו, בגיל 65 ומעלה, היו ללא מחלות ממאירות, אי ספיקה כלייתית, צנתרים ורידיים או של דרכי השתן, או צינורות הנשמה, ולא קיבלו טיפול אנטיביוטי בתקופה שלפני תחילת המחקר. קבוצת הטיפול קיבלה תוספת יומית של ויטמין E, במינון של 200IU.
כשני שלישים מהמשתתפים השלימו את תקופת המעקב שנמשכה כשנה. שיעורי התמותה היו דומים בשתי הקבוצות. מהתוצאות עולה כי לא היה הבדל מובהק בשכיחות, או במשך הממוצע של כלל הזיהומים של דרכי הנשימה. גם כאשר נבדקו לחוד זיהומים של דרכי הנשימה התחתונות, ושל דרכי הנשימה העליונות, לא נמצא הבדל משמעותי בין קבוצת הטיפול ובין קבוצת הפלסבו.
תוספת הוויטמין לא הביאה להפחתה בכמות האנטיביוטיקה שנצרכה. התוצאות נותרו דומות גם לאחר התאמה עבור עישון, מחלות ריאה כרוניות, דמנציה וגורמי סיכון אחרים. עם זאת נמצא יתרון לקבוצה שקיבלה תוספת של ויטמין E; מתן הוויטמין היה קשור בשיעור נמוך יותר של הצטננויות.
לסיכום, ממחקר זה עולה כי תוספת יומית של ויטמין E, אינה מפחיתה את השכיחות של זיהומים של דרכי הנשימה התחתונות, בקשישים הנמצאים במוסדות סיעודיים. עם זאת, הטיפול יכול להפחית את שיעור ההצטננויות. החוקרים כותבים כי יתכן שהוויטמין מספק הגנה כנגד זיהומים ויראליים, אך לא כנגד זיהומים חיידקיים, ממצא שעלה ממחקרים שבוצעו בחיות מעבדה.
Vitamin E and Respiratory Tract Infections in Elderly Nursing Home Residents , A Randomized Controlled Trial , Simin Nikbin Meydani, DVM, PhD; Lynette S. Leka, BS; Basil C. Fine, MD; Gerard E. Dallal, PhD; Gerald T. Keusch, MD; Maria Fiatarone Singh, MD; Davidson H. Hamer, MD JAMA. 2004;292:828-836.,
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!