חרדה אמהית במהלך 12 עד 22 השבועות הראשונים להריון קשורה בסיכון מוגבר של הילוד להפרעות דוגמת attention deficit/hyperactivity disorder (ADHD).
החוקרים כותבים כי על פי ה- “fetal programming hypothesis”, גורמים מסוימים בזמן תקופות רגישות בהתפתחות העוברית, יכולים לתכנת set-points של מגוון מערכות בילד, ולגרום לפרה-דיספוזיציה למחלות והפרעות שונות.
כדי לבדוק זאת, החוקרים אספו נתונים לגבי מידת החרדה של 71 נשים בריאות בהריונן הראשון. כאשר 72 הילדים הגיעו לגיל 8 או 9 שנים, האמהות, מורה של הילד, ומשקיף בלתי תלוי, מילאו שאלונים לגבי קשב והיפראקטיביות, רמות חרדה, והתנהגות מסוג acting-out בילד.
ניתוח של הנתונים העלה כי חרדה אמהית בזמן ההריון היתה קשורה ב- 22%, 15% ו- 9% מהשונות בתסמיני ADHD, החצנת בעיות, וחרדה של הילד, בהתאמה.
חרדה אמהית במהלך 12 עד 22 השבועות הראשונים של ההריון היוותה גורם מנבא בלתי תלוי להתנהגות הילד, וזאת לעומת מין הילד, השכלת ההורים, עישון במהלך ההריון, משקל הלידה, וחרדה אמהית לאחר הלידה, שלא היוו גורמים מנבאים לכך.
מידע נוסף שיתקבל ממחקרים עתידיים, יוכל לאפשר פיתוח של תוכניות למניעה ולהתערבות בנשים עם רמת חרדה גבוהה בזמן ההריון, כותבים החוקרים.
Child Dev. 2004;75:4
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!